חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סח
ב"ה ל"ה למב"י תרצ"ג.
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון החו"ב בנש"ק מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין נ"י אבד"ק ראקוב:
ע"ד השאלה באשה שהי' לה אפעראצי' באוזן ופקודת הרופאים שלא יבא מים לאזנה וע"כ גם בעת שהאויר לח צריכה לתת מוכין לאזנה מה לעשות לענין טבילה של מצוה אם לא יהי' חציצה הספוג באזנה:
א
הנה כבר העתקתי לו תוכן התשו' בקיצור ממה שכתבתי בתשו' הקודמת לענין טבעת הניתן באותו מקום להחזיק המקור וכל הדברים בזה יש להם ענין לנ"ד, ואוסיף במה שראיתי באמרי יושר ח"ב סי' פ"ב הביא משו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז' שהשואל צידד להקל מטעם דבאופן זה שאין תקנה להאשה לא החמירו להוציאה מבעלה במקום שאינו מקפיד דהוי רק מדרבנן והמהרש"ם דחה דבריו דלא אשכחן כן וע"ז כתב הא"י דתמהני עליו שלא הזכיר שר מדברי הר"א ז"ל הובא בפמ"ג סי' ק"י לענין ס"ס שאינו מתהפך דהוי רק דרבנן לא החמירו להוציא אשה מבעלה וכה"ג בתוס' כתובות (נ"ב) ד"ה אונס דאי מדרבנן ל"ה מוציאין אשה מבעלה גם כתב להוכיח ממה שתמוה הדבר שלא הובא בפוסקים באשה ששם כתוב על בשרה ונתייבש דלכאו' אין לה תקנה כלל דחוצץ הדיו וא"א למוחקו וכדאמר בשבת (ק"כ) ובר"מ פ"ו מיסה"ת וה' מקואות רק דלהנ"ל יתכן דאדרבה כיון דאין לה תקנה והוי רק מיעוט לא החמירו להוציא אשה מבעלה עכתו"ד:
ולי צ"ע בדבריו דמ"ש בשם כתוב על בשרה שאין לה תקנה, הנה במאורי שבת (ק"כ) כתב שיש עצה להעביר בקולמוס דיו שיהי' לח, גם מ"ש מדברי הרא"ה דמשום דרבנן לא החמירו שתצא אשה מבעלה לא אדע הרי במהרש"ם שם הביא ממחלוקת הר"א והרמב"ן ז"ל בפסול דרבנן אם אמרי' דתצא האשה מבעלה עיין ב"ש אע"ז סי' קל"א סק"ב בזה ומ"מ מצינו ג"כ ברמ"ת דוסתות דרבנן והחמירו להוציאה מבעלה עיי"ש, גם צ"ע על הגאון המהרש"ם עצמו דלא הביא מהא דיבמות (ל"ו) דאם מת הולד תוך ל' אם אשת כהן היא אינה חולצת משום דהוי דרבנן ובשו"ת רע"א סי' קכ"א הביא משו"ת מהרי"ו שלמד מכאן לענין יבם מומר לסמוך על הגאונים ואם נשאת לא תצא וכתב ע"ז דצ"ע אם יש לדמות הכל להא דיבמות הנ"ל דא"כ ניקו ונאמר דבכל עריות דרבנן במקום פלוגתת הפוסקים אפי' ברוב נגד מיעוט שיהי' הדין אם נשאת לא תצא עיי"ש, ועכ"פ היכי דל"ה פלוגתת הפוסקים דלכ"ע איכא אי' דרבנן בודאי דלאו כללא היא לומר דבאי' דרבנן לא תצא ולגבי משאל"ס באע"ז סי' י"ז דלא תצא הוא רק בנישאת ע"פ בעלי ההוראה וכה"ג ג"כ לגבי אשת חמיו כמו"ש הצ"צ הובא בב"ש סי' ט"ו הוא בנישאת ע"פ בעלי ההוראה דוקא כמו"ש בשו"ת רע"א עיי"ש, רק במהרש"ם ח"ג בהשמטות לח"א סי' ז' הביא משו"ת שי"צ סי' ל"ו דבתרי דרבנן אין להוציא אשה מבעלה וע"כ יש צד להקל גם בנ"ד דהוי תרי דרבנן בהס"ת ומיעוט המקפיד וכמו"ש בשו"ת רע"א סי' ס' וח"ס סי' קצ"ב:
ב
אמנם באופן זה אכתי הי' צריך השגחה גדולה שיהי' הספוג תחוב בעומק קצת שלא יגע בשפתי האוזן שיהי' עכ"פ בהס"ת, ולפי"ז לכאו' שיש לדון שלא להתיר אפי' בכה"ג דומיא דגמ' דזבחים (ע"ט) הנ"ל בכלי שתוכו טהור דמדרבנן גזרו עלה דלמא חייס עלה ולא מטביל לשפת הכלי, הכ"נ בזה יש לגזור דלמא חייס מלתחוב בעומק משפתי האוזן ואז לא יהי' בהס"ת וכבר כתבתי לצדד לעיל לגבי בהס"ת של תוכו שלא הי' צריך ראוי לבי"מ כיון שתוכו טהור ורק מדרבנן דלמא לא מטביל שפתו. והכ"נ בזה נאמר לחוש דלמא יהי' החציצה בשפת האוזן:
ג
ואמנם הנה גם בהא דזבחים (ע"ט) הערתי [לעיל סי' ס"ז] במה דגזרינן דלמא חייס והרי איירי בכלי שנטמא במשקין ואמרי' בחולין (קכ"ג) דבדרבנן לא גזרינן דלמא חייס וצ"ע ועיין מרכה"מ פי"ב דכלים ה"ט הק' כה"ג בע"ז (נ"ב) דבעי בטומאה דרבנן אם גזרו טומאה ישינה והרי בזה ל"ש טעם הגמ' שמא לא יקבנו בכדי טהרתו כיון דבדרבנן לא גזרינן דלמא חייס. וצ"ע שלא העיר מזבחים (מ"ט). ויש להעיר ג"כ בפסחים (ל') דקדרות בפסח ישברו ולא מהני הסקה מבפנים דלמא חייס והרי אחר שנעשה ב"י דהוי רק דרבנן לא נגזור דלמא חייס ועיין ח"ס יו"ד קי"ג לענין כלי ברזל המצורפין מבפנים בהתוך שלא יועיל ליבון דלמא חייס וקשה כנ"ל וי"ל, ובהא דזבחים (ע"ט) י"ל דשאני התם משום שרוצה לטבול וגם אין רוצה שיתערבו מי החטאת עם מי המקוה הוא קרוב יותר חשש דלמא חייס ולא מטביל לשפת הכלי וחיישינן לזה אפי' בדרבנן משום שהוא חשש יותר קרוב. ולפי"ז בנ"ד דבכל אופן הוי רק דרבנן משום מיעוט המקפיד י"ל דאין לנו לחוש ולגזור בדמיון הגזירה דזבחים (ע"ט) דלמא חייס מלתחוב בעומק משפתי האוזן דבדרבנן לא גזרינן וצ"ע הרבה:
הנה כפי האמור אם שבנ"ד בארתי צדדי קולא ויש לו אילן גדול בעל אמרי יושר לסמוך עליו, אבל מפני שהדבר מסור לנשים ונצרך עיון והשגחה שלא יגע קצת מהספוג בשפתי האוזן לכן אין רצוני שיסמוך עלי אף לצרף דעתי וכת"ה למראה עיניו וחו"ד דעת תורה ישפוט כהלכה: ידידו.