חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סז · ב
ומה שהעיר דא"כ בהא דשם כתוב על בשרו יהי' מקרי אינו מקפיד מחמת אי' מחיקת שם י"ל דלא מקרי אינו מקפיד רק במה שצריך לו לגופו אבל מה שנצרך לחפצי שמים שלא יבא לידי איסור משום זה ל"ה בכלל אינו מקפיד, ולכאו' יש ללמוד דגם משום איסורא שאינו מקפיד ל"ה חציצה כיון דדין חציצה תלוי בביטול דכל שמבטל הדבר לגבי' אינו חוצץ וכדאמר (ביומא נ"ח) שאני רגל דלא מבטל לי' ובחולין (פ"ג:) לא ליבטלי' קא הוי חציצה א"כ למאי דאמרי' (בעירובין מ"ט) הנח אי' שבת דאפי' ארנקי מבטל אינש ופירש"י כגון מתני' כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמי' בטיל ועיין תוס' (סוכה ד') ד"ה ואע"ג מ"ש דלא דמי להא דאפי' ארנקי מבטלי אינשי עיין גליון הש"ס ולפירש"י הנ"ל מפורש החילוק דהתם משום דאיכא איסורא מבטל לי' ולפי"ז י"ל דה"ה לגבי חציצה בטבילה דהיכי שאינו רוצה בהסרת הדבר משום איסורא מקרי אינו מקפיד משום דמבטל לי':
מ"מ י"ל דאין זה מוכרח דאפשר רק לגבי עפר שייך לומר דמשום איסורא מבטל לי' לקרקע אבל לא מבטל משום איסורא אל גופו דבר שהוא חוץ לגופו מה שהוא נגד טבעו של אדם וע"כ י"ל דמשום רפואתו של אדם שצריך לו שפיר מקרי אינו מקפיד ומבטל לי' וכה"ג שפירש"י (שבת קמ"א:) לגבי תנוק מת וכיס תלוי בצווארו פטור דאגב ממרי' מבטל לי' לגבי תנוק ולא חשיב לי' האי שעתא עכ"ל והכ"נ י"ל דאגב ממרי' של חולי שנצרך לו זה לרפואתו מבטל לי' ואינו מקפיד משא"כ משום איסורא יותר מקרי מקפיד, ודומה לזה כתב הר"ן כתובות הביאו הב"ש אע"ז סי' קט"ז סק"ג דיותר אדם מתפייס באיסור מבמומין שאין אדם נתפייס ודו"ק: