חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סד · ב
והנ"ל לחומר הנושא בישוב קו' זו הנה במה דס"ל להר"י קרקוזא והרמ"א ז"ל דל"ה כאן אלא אבק רבית מ"ש הט"ז בטעמו של דבר משום דהוי צד אחד ברבית דאפשר שהלוה עצמו יפרע להעכו"ם ולא יהי' שום איסור מן לוה לערב יש לעיין קצת לפמ"ש התוס' ב"מ ס"ג דלא חשיב צד אחד ברבית אלא דבר שיש ביד מלוה או לוה לעשות צד א' שלא יהא רבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער לפי"ז הכא ל"ה כ"כ בידו של ערב דשמא לא יהי' ביד הלוה לשלם ולא דמי להא דב"מ (ס"ג) דא"ל לכשתרצה למוכרם לא תמכור אלא לי דהוי צד א' ברבית דביד הלוה שלא ירצה למוכרה לעולם כפירש"י משא"כ בזה ל"ה בידו וכת"ה הביא ג"כ מס' חדרי תורה שתמה על הט"ז וכתב דאין זה צד א' ברבית ואין הס' תח"י ואפשר כתב שם מטעם הנ"ל וי"ל עפ"ד התוס' ב"מ (ס"ט) ד"ה אמר דבשכיח טובא אקילו רבנן בצד אחד ברבית אפי' במקום שאין בידו וצ"ע:
אבל בירורן של דברים נראים דמה"ט הוי כאן רק אבק רבית דרבנן משום המפורש בדברי הר"י קרקוזא עצמן דעל הלוה לשלם לערב מה שפרע בשבילו דמחמתי' הוא פסיד וא"כ הרי כל איסור רבית דשייך בערב הוא רק משום דנכרי אזיל בתר ערב איהו דשקיל מיני' רביתא כגמ' דב"מ הנ"ל והיינו משום דהלוה שמשלם אח"כ לערב מה שפרע רבית הוא דמשלם אבל מכיון דאמרי' דמה שמשלם הלוה להערב הוא רק מה דפסיד מחמתי' מאונסו ממילא ליכא כאן רבית דאו' ומ"מ לכתחלה אסור להיות ערב כיון שנצמח מחמת הלואה שנתחייב הלוה ונפסד, וראיתי באנ"ז ה' רבית שכתב כעי"ז וסמך לזה משו"ת הרשב"א סי' תרנ"א בענין רבית דבי ר' חייא ורבית מאוחרת אע"ג דל"ה אגר נטר מ"מ כיון דמחמת הלואה נתחייב אסור לכתחלה וזה ג"כ טעמו של הר"י קרקוזא דלכתחלה אסור להיות ערב אבל אם פרע הערב צריך הלוה לשלם לו דמה שפסיד מחמתו הוא משלם וכאן דל"ה רק רבית דרבנן הוי כאן כאילו כבר שילם הלוה להערב האבק רבית דלא מפקינן וכדברי הט"ז הנ"ל, הוא הנראה בטעמו של הר"י קרקוזא והרמ"א מה דל"ה רק אבק רבית:
ואמנם מה שנאמר דמה שהלוה משלם לערב ל"ה רבית רק דמשלם מה דמחמתי' קפסיד, נראה דיתכן רק באופן שיש על הלוה חיוב מן הדין לשלם הפסדו דכה"ג דאמר בע"ז (נ"ט) בנכרי דנסכי לחמרא דישראל בכוונה שרי לי' למשקל דמי' מהאי נכרי מ"ט מיקלא קליי' והיינו דשקיל רק דמי הפסידו ובש"ך סי' קל"ב סק"ב הביא מהרשב"א דאפי' בשוגג דפטור מלשלם מותר ליקח דמיו דמ"מ הזיקו אבל בריטב"א ע"ז שם מבואר דדוקא היכי שחייב מן הדין איכא היתרא דדמי הזיקו קשקיל ולא היכי דפטור מן הדין ועיין בישע"י שהביאו לפי"ז הכ"נ לש"ל דמשלם הלוה לערב מה דמחמתי' קפסיד רק היכי שיש על הלוה חיוב מן הדין לשלם הפסידו:
והנה כל חיוב התשלומין משום הפסידו דערב נראה שהוא רק מדינא דגרמי (דמטעם אחר ליכא לחייבו דאי משום שנהנה הלוה שהצילו מן ההפסד כמו בפורע חובו לעכו"ם שלא מדעתו המבואר בחו"מ סי' קכ"ח או משום שאמר לו ערביני המבואר בסי' קכ"ט אין לחייבו כאן דאסור לשלם לו דהוי רבית ורק דחיוב התשלומין הוא רק משום פסידא שנפסד הערב על ידו חיוב זה הוא רק מדינא דגרמי] כמו במראה דינר לשלחני בסי' ש"ו ועיין נה"מ סי' קכ"ט סק"ב וכ"כ בס' המדע כאן, וידוע ג"כ דעת הרמב"ן דדינא דגרמי הוא דאו' אבל הש"ך סי' שפ"ו הוכיח בראיות דדינא דגרמי הוא דרבנן:
היוצא מהאמור דמה דבערב ל"ה רק אבק רבית עי"ז דהלוה משלם לערב רק מה דמחמתי' קפסיד הוא רק לאחר שדנו רבנן דינא דגרמי ומחויב לשלם לו הפסידו דאז שייך לומר דמשלם רק הפסידו כה"ג דגמ' ע"ז (נ"ט) הנ"ל דדמי הפסידו קשקיל, ומעתה לפי"ז מיושב היטב קו' המ"ב הט"ז והריב"ש הנ"ל דמאי פריך בגמ' דב"מ ע"א איהו דשקיל מיני' רביתא והרי התם אקרא קאי ומה"ת ל"ה רבית, ולהאמור ניחא שפיר דאדרבה כיון דאקרא קאי הרי קודם שדנו רבנן דינא דגרמי ודאי הוי רבית דאו' כיון דלש"ל דמשלם לו מה דמחמתי' קפסיד שהרי פטור מה"ת על הפסידו ורק אחר דדנו דינא דגרמי דרבנן יצא מאי' רבית דאו' ונעשה אבק רבית דמה שמשלם הוא רק דמחמתי' קפסיד ומיושב דברי הר"י קורקוזא והרמ"א ז"ל כפתור ופרח: