חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · כז
גם שי"ל בנ"ד דאחר שמערבין את חלב הנרות עם שאר מינים ומתיכין אותן ביחד ליכא עוד משום מאיס למצוה כה"ג דחולין (ס"ז) דא"ל רבינא לא"מ אבלע לי ואנא איכול דמשום שאינו ניכר ל"ה מאיס, ובפרט דכל המבואר בש"ע דאסור לנר של מצוה משום דמאיס הוא במחלוקת הראשונים ובב' תירוצי התוס' בע"ז (מ"ז) וסוכה (ל"ב) בבעי' דר"ל משתחוה לדקל לולבו מהו למצוה אי האיבעי' הוא אפי' לאחר ביטול מי מאיס לכתחלה או האיבעי' הוא אפי' לדיעבד ונחלקו בזה הראב"ד והרמב"ן ז"ל בר"ן פ' כל הצלמים דשי' הראב"ד דבעי' דר"ל לענין לכתחלה ונמצא דרבא מודה לו בזה אבל שי' הרמב"ן מדאמרי' לענין מצוה כגבוה הן ודאי אפי' בדיעבד פסול וכיון שכן לית לי' דרבא ולענין הלכה קיי"ל כרבא דבתרא הוא עיי"ש, נמצא דדין המבואר בש"ע או"ח סי' קנ"ז וביו"ד סי' קל"ט דנרות של עכו"ם אפי' אחר ביטול אסורים לנר של מצוה שהוא מדברי הרי"ו ז"ל שלמד מזה מאבעי' דר"ל והוא רק לפי' הראב"ד ז"ל דהאיבעי' הוא לענין לכתחלה משא"כ לשי' הרמב"ן ו"ל דהאיבעי' הוא גם לענין דיעבד ממילא לית לן דין מאיס למצוה כלל דקיי"ל כרבא דבתרא הוא לכן בצירוף טעמים הנ"ל נלע"ד שאין להחמיר מדינא כלל זולת שהמחמיר תע"ב כמו"ש הח"ס בעצמו שם, חוץ לזה מה שמבקש העכו"ם להחליפם לו בנרות שלימות שיש בה משום לפ"ע בא"א ליקח במק"א כמבואר בש"ע סי' קנ"א: