חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · כה
ולכן גם בנידון שאלתינו בנרות של חלב מכיון שכבר נשתהה החלב אחר שחיטת הבהמה זמן הרבה יצא מכלל חלב שאינו ראוי עוד למזבח לעשות לחמו של מזבח לא מקרי עוד קרב למזבח שיאסר משום תערובת ע"ז כ"א בכעין פנים דליכא בנרות, גם מפני שבטל החלב בשאר המינים דתקרובת ע"ז שאסור בכ"ש הוא רק במינו וכמו"ש מבואר בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ו ואף לדברי הרשב"א ביו"ד סי' קל"ד לגבי משקה הנעשה מחומץ יין ודבש שכתב דכל שעיקרו כך נעשה לתיקון לא בטיל והביאו במג"א סי' תמ"ב אבל בנוב"ת יו"ד סי' נ"ו הוכיח שזה רק מדרבנן שמפורש כן בדברי הראב"ד והרשב"א עצמו לא כמו"ש המג"א מסברא דנפשי' וע"כ כדאי הם הרי"ן מגא"ש והרמב"ם לסמוך עליהם להקל בזה עיי"ש:
והנה כ"ז לענין שיהיו הנרות מותרים להשתמש בהם להדיוט אבל גם לנר של מצוה אף שמבואר בש"ע סי' קל"ט דאפי' כיבן השמש דמותרין להדיוט מ"מ אסורין לנר של מצוה משום דמאיס הביא רו"מ משו"ת ח"ס או"ח סי' מ"ב ומהרש"ם ח"ד סי' מ"ה דהכא גם למצוה שע"י ההיתוך לנרות נעשה פנים חדשות וליכא משום מאיס אך שצ"ע על המהרש"ם שלא הרגיש מה שיש לחלק לגבי נדון שאלתו בנרות של חלב שי"ל שהוא דבר הקרב למזבח דאיכא משום תקרובת דלא מהני ביטול אפי' להדיוט והגם שיש לדון בזה כאמור למעלה מ"מ צ"ע שלא דיבר מזה כלום: