חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · יט
מה שכתב לתרץ פירש"י יבמות (ק"ג) שפי' סנדל של תקרובת ע"ז שתמה בכפ"ת ושעה"מ הא ל"ה כע"פ וזריקה משתברת והעיר עפ"י המבואר בזבחים (פ"ה) ונתח אותה א"ר כשרה ולא פסולה דהיכי שאם עלה לא ירד מן המזבח לא בעי הפשט ונקרב עם עורה א"כ מצינו דעור קרב לגבי מזבח גם דקרב לכתחלה בבמה לב"נ כמו"ש התוס' חולין (כ"ב) מירושלמי מגילה דבבמת ב"נ עולה א"צ הפשט ורש"י לשיטתו בתוס' ע"ז (נ':) דבקרב למזבח ל"ב זריקה משתברת, הנה לדבריו לא הי' צריך לזה רק דבלאה"כ מצינו עור קרב למזבח שהיא משנה ערוכה (זבחים פ"ה) הצמר שבראשי כבשים כו' בזמן שהן מחוברים יעלו ובגמ' חולין (כ"ז) שהראש אינו בהפשטה אבל באמת ז"א דמשום שאינו בהפשט עדיין לא מקרי עור קרב למזבח דא"כ עדיפא מזה גם בזרק מקל יהי' מקרי עץ קרב למזבח בעצי המערכה רק משום שאין קרבן לעצמו והוי העצים ואפי' העור רק כמו מכשירי קרבן וכבר הערתי לעיל דאפי' אליבא דרבי דעצים קרבן הן לא מקרי עצים הקרב למזבח משום שאינו אוכל וא"כ מכש"כ לגבי עור דלא הוי קרבן, כן שמעתי מקשים במתני' דזבחים (ק"ג) אין המזבח מוכיח שאין לו עור בכ"מ, וקשה משבת (ק"ח) בכנפיו להכשיר את העור דאע"ג דעור הוא רבי קרא הרי דעור קרב למזבח וכן בחולין (כ"ז) דראש העולה א"צ הפשט והעירוני לתרץ ע"פ התוס' מנחות (ו') ד"ה מה במה שאין לו היתר אלא ע"י חבור כגון גה"נ ל"ש למיעבד יוכיח, וזה ג"כ כנ"ל דהוי רק מכשירי קרבן: