חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סב · א
והנה בהא דגיטין (מ"ד) המוכר ביתו לעכו"ם דמי' אסורין שפירש"י במוכר באי' והאי' משום לא תחנם אבל הרמז"ל בפ"מ מע"ז הי"ג מפרש במוכר ביתו לע"ז ובאמת מפורש הוא בתוספתא דע"ז פ"ז המוכר ביתו לעבודה זרה דמיו אסורין ויוליך הנאה לים המלח כו' ובט"ז יו"ד סי' קמ"ג סק"ד הביא דין זה מהב"י בבדה"ק בשם א"ח דמי שמוכר ביתו ברצון לאליל הדמים אסורין כו' והוא מפורש בר"מ ובתוספתא והדברים עתיקים, והנה לפי דברי הב"ח בסי' קמ"ג דאם לא הי' הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עכו"ם לא הי' נקרא מתנה לעכו"ם בבנין הכותל כמו שבונה הטרקלין שיש בה כיפה לע"ז וא"כ לשי' י"ל דה"ה מוכר ביתו לע"ז שאסור הוא ג"כ בבית הנעבד לע"ז דוקא אבל לא בית שמעמידין בה ע"ז דלא חמיר מוכר מבונה, אבל הרי הש"ך דחה לדברי הב"ח ז"ל והוכיח דאפי' אין הבית עצמו נעבד לע"ז אסור לבנותו ומהא דטרקלין אדרבה משם ראי' לאיסור דדוקא בטרקלין שהוא תשמיש דתשמיש שרי: