אור ברסלב
חזון נחום סימן סב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סב

סימן סא

ב"ה ג' פנחס תרצ"ד.

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה זאב אביגדור פינק נ"י דומ"צ דק"ק טארנא:

הגיעני יקרתו עם שאלתו במועדו ועל שאני עמוס בענינים הרבה חשבתי להניח לעת פנות כי אקח מועד לתת עיוני בדבר שיש בו עיון לענות בו, אבל בראותי התחדשות הטרדות מאין פנות אל המנוחה אמרתי לא אעכב יותר ואשיבו מפני הכבוד אך ע"ד רישומי דברים בהחפזי: ע"ד השאלה בשדה של ירושה שיש לאח ואחיות שדוחקים אליהם הכומרים והמאגיסטראט למכור להם על בית אלילים ואם לא יתנו ברצון יקחו בע"כ והאחיות בודאי יחתמו על המכירה ושואל האח אם מותר לו ג"כ לחתום על השט"מ וכ"ת כתב למעניתו דברים של טעם והערות נכונות:

א

והנה בהא דגיטין (מ"ד) המוכר ביתו לעכו"ם דמי' אסורין שפירש"י במוכר באי' והאי' משום לא תחנם אבל הרמז"ל בפ"מ מע"ז הי"ג מפרש במוכר ביתו לע"ז ובאמת מפורש הוא בתוספתא דע"ז פ"ז המוכר ביתו לעבודה זרה דמיו אסורין ויוליך הנאה לים המלח כו' ובט"ז יו"ד סי' קמ"ג סק"ד הביא דין זה מהב"י בבדה"ק בשם א"ח דמי שמוכר ביתו ברצון לאליל הדמים אסורין כו' והוא מפורש בר"מ ובתוספתא והדברים עתיקים, והנה לפי דברי הב"ח בסי' קמ"ג דאם לא הי' הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עכו"ם לא הי' נקרא מתנה לעכו"ם בבנין הכותל כמו שבונה הטרקלין שיש בה כיפה לע"ז וא"כ לשי' י"ל דה"ה מוכר ביתו לע"ז שאסור הוא ג"כ בבית הנעבד לע"ז דוקא אבל לא בית שמעמידין בה ע"ז דלא חמיר מוכר מבונה, אבל הרי הש"ך דחה לדברי הב"ח ז"ל והוכיח דאפי' אין הבית עצמו נעבד לע"ז אסור לבנותו ומהא דטרקלין אדרבה משם ראי' לאיסור דדוקא בטרקלין שהוא תשמיש דתשמיש שרי:

ב

ובישוב פירש"י דגיטין (מ"ד) הנ"ל שמפרש במוכר סתם בית בא"י ומשום לא תחנם ולא פי' כהר"ם והמפורש בתוספתא דהיינו במוכר לע"ז, יתכן ליישב דרש"י ז"ל לשיטתו דהנה בע"ז (י"ג) פליגי ר"י ור"ל במהנה לע"ז דר"ל ס"ל נהנה הוא דאסור אבל מהנה שרי ור"י אמר נהנה אסור מהנה לכש"כ, ובתוס' הקשה לר"ל מהא דלקמן (מ"ז) מי שהי' כותלו סמוך לע"ז ונפל אסור לבנותו אלא כונס בתוך שלו, ופריך והא שביק רוחא לע"א, ותי' דהתם איכא הנאה יתירה ונראה כנותן מקום לע"ז, ור"ת פי' בודאי כל מהנה אסור לבד מהכא מפני שיש בזיון לע"א באותה הנאה שפורע המכס שלא לתת העטרה בראשו:

ונחזי אנן לפי"ז בבונה או מוכר בית לע"ז שהאיסור משום מהנה איך הדין אליבא דר"ל דס"ל מהנה מותר הנה מ"ש התוס' הנ"ל לגבי כונס בתוך שלו דאסור גם לר"ל משום דאיכא הנאה יתירה נראה דזה אין לו ענין גבי מוכר ביתו בדמים או בונה בית בשכר שהרי היכי שעושה זה בשכר שוב ליכא הנאה יתירה שהרי הרב אומר כן הוא רבינו הר"ן ז"ל במתני' דע"ז (נ"א) עכו"ם שהי' לה גינה או מרחץ כו' ואין נהנין ממנה בטובה הי' שלה ושל אחרים נהנין ממנה בין בטובה בין שלא בטובה והק' הר"ן לפירש"י דבטובה היינו בשכר א"כ כי איכא לאחרים חלק בהדה מאי הוי הא מרויח לע"א ותי' כיון דשקיל מיני' פירות לא מהנה הוא, והוא מחי' הרמב"ן ז"ל ועיין במל"מ פ"ז מע"ז דכוונתו לומר דלא מהנה גמור הוא ומשוה"כ לא החמירו בהו שלה ושל אחרים עכ"ד, וא"כ מבואר דה"ה מוכר ביתו שלוקח דמים מהם בודאי ל"ה הנאה גמירא מה שמהנה לע"ז ובכה"ג ס"ל לר"ל דמהנה מותר זולת מה שנשאר בטעמא שיהי' מוכר ביתו לע"ז אסור אפי' לר"ל הוא מדברי הר"ת בתוס' ע"א (י"ג) הנ"ל דגם ר"ל לא אמר דמהנה מותר רק התם דאיכא ע"י הנאה זו בזיון לע"ז, ולפי"ז אתי שפיר דין התוספתא דמוכר ביתו לע"ז אסור גם אליבא דר"ל דכה"ג דליכא בזיון מודה ר"ל דמהנה אסור:

ואמנם בשי' רש"י ז"ל מבואר דאליבא דר"ל דמהנה מותר הוא אפי' היכי דליכא בזיון לע"א כמו"ש במל"מ פ"ז והוכיח זה שהרי בע"ז (י"ג) פירש"י בהא דלר"ל מהנה מותר דלא איירי דוקא לגבי מכס שיש בו בזיון כמו"ש התוס' רק דשרי בכל מהנה ולכך הק' התוס' ג"כ בע"ז (מ"ד) דבטובה היינו בשכר א"כ יהי' מותר לר"ל לפירש"י דר"ל ס"ל בכל מהנה דמותר עיי"ש במל"מ, והשתא דמייתינן להא מתורץ היטב פירש"י בגיטין (מ"ד) במוכר ביתו לעכו"ם שהוא משום אי' לא תחנם ולא פי' ע"פ התוספתא משום מוכר לע"ז וכמו"ש הר"מ משום דרש"י ז"ל לשיטתו דאליבא דר"ל מהנה מותר בכל גווני אפי' היכי דליכא בזיון וא"כ גם מוכר ביתו לע"ז שלוקח דמים וליכא הנאה יתירה למה יהי' אסור לר"ל וע"כ הוא שהביא לפירש"י לפרש שהאי' משום לא תחנם ואתי' אליבא דכ"ע, ודוק היטב כי נכון מאוד:

ג

ולדינא בנ"ד לכאו' אין נפ"מ אם לא יהי' איסור אליבא דר"ל כיון דקיי"ל כר"י לגבי ר"ל דמהנה אסור ואפי' במכס דאיכא בזיון לע"א, ואמנם יתכן לפי"מ שהבאתי לעיל דשי' הב"ח ז"ל דאם לא הי' הבית עצמו נעבד לע"ז ליכא משום מהנה והש"ך ז"ל הוכיח דרק בכמו טרקלין שהוא תשמישי תשמיש מותר משא"כ בתשמישי עכו"ם, אבל אכתי י"ל דכ"ז במהנה סתם שאינו לוקח שכר בכה"ג איכא הנאה יתירה כתוס' ע"ז (י"ג) הנ"ל משא"כ כה"ג שמוכר ושקיל מהם דמי מכירה דכה"ג לדברי הרמב"ן הנ"ל ל"ה עוד הנאה גמירא ושרי בשלה ושל אחרים א"כ הכ"נ היכי שמוכר בית לע"א והבית עצמו לא יהי' נעבד רק שיהי' תשמיש לע"ז שוב אפשר דהוי כמו שלה ושל אחרים שמותר במהנה הנאה מועטת כזו שלוקח חליפיו כיון שהוא בתערובת שלה ושל אחרים והכ"נ בבית שהוא לתשמישי ע"ז כיון דהבית עצמו לא נעבד רק משום שיש בה תשמיש ע"ז הוי כמו תערובת שלה ושל אחרים שהרי חזינן דתשמישי תשמיש כמו טרקלין מותר ולא חשבינן התשמיש לע"ז כמו ע"ז עצמה ולא אמרינן ג"כ שיהי' איסור מהנה גם לתשמיש דתשמיש מפני שעכ"פ נצמח הנאה גם להע"ז עצמה רק דלא חשבינן תשמיש ע"ז כע"ז עצמה כ"א כמו שני גורמים דהיתר ואיסור ולכך הותר לעשות תשמיש לתשמיש, (ואפשר שהוא ג"כ מאותה סברא עצמה כיון דהוי תשמיש ע"ז כמו שלה ושל אחרים שהותר מהנה הנאה שאינה גמירא לכך מותר גם תשמיש לתשמיש משום דתשמיש ג"כ ל"ה הנאה גמירא) וא"כ ממילא הכ"נ שמותר אפי' חד תשמיש ע"ז בכה"ג שלוקח שכר חליפיו משום דל"ה הנאה גמירא כדברי הרמב"ן ומותר בשלה ושל אחרים ודו"ק, ואל תתמה על חידוש דין זה שהרי יותר מזה שי' הב"ח הנ"ל דליכא אי' מהנה בבנין משמשי' ע"ז, ואני באתי לומר דעכ"פ בשכר לא יהי' איסור מהנה בזה, אבל כ"ז דרך הערה וקשה להעמיד הלכה ע"ז שיהי' מותר לבנות בית משמשי ע"ז אם יקבל שכר ורק תשמישי תשמיש מצינו שמותר כמו טרקלין אבל לעשות תשמישי ע"ז עצמה לא מצינו ומבואר במשנה סנהדרין (ס') דהמלביש והמנעיל עובר בל"ת וא"כ ה"נ בעושה תשמיש ומכש"כ שעושה בית לע"ז שהוא כמלביש ומנעיל לה:

ד

ובאמת צ"ע בשי' הב"ח הנ"ל דאם אין הבית עצמו נעבד רק שמעמידין בה ע"ז ליכא אי' מהנה ולמה יגרע בית להעמיד ע"ז ממלביש ומנעיל, ועיין חולין (קכ"ט) דבעי בהשתחוה לחצי דלעת יש יד לאיסור והראב"ד ז"ל השיג דלא אמרו יד אלא לענין טומאה ולא לענין איסור וכתבתי במק"א דכזה מצינו בחולין (קי"ח) דפליגי אי יש יד להכשר דמ"ד יש יד משום דהכשר תחלת טומאה הוא וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ה מטו"א דיש יד להכשר ולפי"ז י"ל דהכ"נ לגבי ע"ז דכל טומאת ע"ז נצמח מן האיסור דאי לאו שנאסר מדין ע"ז ליכא טומאת ע"ז ע"כ האיסור תחלת טומאה הוא, ודמיון זה יתכן לענין איסור עשיית תשמישי ע"ז דהם כמו יד לע"ז ובפרט לעשות בית להעמיד בו ע"ז שהבית שומר לו וכדוגמא שכתבו התוס' פסחים (כ') דאפי' למ"ד אין יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר:

ה

ובמה שהערתי דמשמשי ע"ז הם בגדר יד לע"ז יבואר ג"כ מתני' דע"ז מ"ז ובר"מ פ"ח ה"ד דמכניס ע"ז לבית והוציאו הותר הבית וכן אבן שהעמיד עלי' ע"ז וסילקה הותר האבן וביאר במרכה"מ פ"ז דמשמשי ע"ז חלוקין מדין ע"ז דתשמישי ע"ז אין אסורין אלא בשעת תשמישן עיי"ש, ולהנ"ל דתשמישי ע"ז הם בגדר יד לע"ז הנה מצינו כזה לגבי יד לטומאה בגמ' דסוכה (י"ד) דידות שבססן טהורין ומותר לסכך בהן והיינו אע"ג דכל הכלים אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אבל ידות כיון שאין ראיין לקב"ט מחמת עצמן רק משום יד לאוכל ומכיון שבססן שהתיר אגדן טהורות ועיין שו"ת אנ"ז סי' תע"א בזה, ולפי"ז הכ"נ לגבי ידות ע"ז מכיון שסילקן ממילא הותרו כמו ידות שבססן וכתבתי זה אך להעיר הגם שאינו נוגע כ"כ לענינינו:

ו

ואמנם לנ"ד מלבד מה שכתבתי להעיר שלא יהי' איסור עשיית משמשי ע"ז אם עושה זאת בשכרו ואין סתירה לזה מדברי הר"ן ברמ"א סי' קע"ג סעי' א' בכותל שלו ושל אלילים דמחצה של אלילים אסור ומיהו מותר למכור להם חלקו בכל מקום שהוא עכ"ל דמבואר דבכותל שהוא כולו של ישראל אסור למכרו אף שמקבל שכר דמי המכירה, התם לא מיירי בכותל משמש ע"ז רק שהכותל עצמו נעבד וכדמוקי לה בירושלמי שהשתחוה לכל אבן ואבן הביאו התוס' ובט"ז סי' קמ"ג סק"א:

ז

אך אפי' למה שכתבתי שקשה לקבל זה להלכה בהיתר משמשי ע"ז בשכר מ"מ לכאו' שיש להוסיף צידוד היתר בנ"ד עפמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ע"ב לחדש דאם הפסילים עומדים על כיפה מיוחדת גבוה י' ורחב ד' הוי כותלי הבית רק תשמישי דתשמיש ובאופן זה לא יהי' אסור במכירת או עשיית בנין בית להעמדת ע"א:

אבל גם זה אינו לנ"ד מלבד שדין המהרש"ם ז"ל עצמו צ"ע, והי' לפי דבריו מקום לדון בהיתר לבנות כותלי הבית לומר שהם בכלל משמשי משמשין, אבל למכור הקרקע שיעמידו ע"ז בבית שעלי' ודאי דהקרקע הוי תשמישי ע"ז עצמה דמה בכך שהפסילים עומדים על גבי כיפה גבוה י' ורחב ד' מ"מ הכיפה אחת היא עם הקרקע שהוא יסודתה וכמתני' דאהלות פט"ו מ"ה שארצו של בית כמוהו עד התהום רק שבאנו לצדד דאפי' תשמישי ע"ז עצמה לא יהי' איסור בעושה בשכר כבר כתבתי שקשה להעמיד להלכה מה שלא שערום הפוסקים בדבר החדש, זולת אפשר שיש לצרף זה לסניף אם ימצאו צדדים אחרים:

ח

והנה עוד יש לצדד בנ"ד שבעל השדה הוא שותף עם אחותיו והם כבר מכרו חלקם להכומרים ועתה הישראל האח שלהם הוא שותף עם העכו"ם בשדה שא"א בחלוקה א"כ י"ל דליכא איסורא למכור להם חלקו כדברי הר"ן ברמ"א הנ"ל בכותל שהוא שלו ושל אלילים דמותר למכור להם חלקו:

ט

עוד יש לכאו' לצדד באופן שכבר מכרו אחותיו חלקם וכבר נמצא ביד העכו"ם רוב השדה א"כ הול"ל דבטל חלק המועט של ישראל ברוב של עכו"ם שא"א בחלוקה בדיניהם, וכמו שהקשה בח"ס בנדרים פ' השותפין שיהי' בטל חלקו של המדיר ברוב החלקים של אותה העיר בביהכ"נ, רק משום דקרקע לא בטיל כפירש"י (גיטין נ"ד) ועיין חו"ד סי' ק"י ובהגהת אמ"ב דרק מדרבנן ל"ב משום דבר חשיב וא"כ בנ"ד אם יהי' איסור דרבנן שוב הרי בדרבנן מתירין בכל מקום משום איבה אבל גם זה אינו דהכא לא בטיל חלק הישראל משום דממונא לא בטיל כדאמר בביצה (ל"ח) והח"ס שם יפה הק' בנוגע לאי' נדר משום דאמר בגמ' התם נהי דממונא ל"ב איסורא בטיל אבל הכא שנוגע רק לממון אם נקרא ממון ישראל ממונא לא בטיל:

י

סוף דבר הגם שהעלתי כמה צדדים וסניפים להתירא מ"מ אינם מספיקים להלכה ולמעשה ומיראי הוראה אני להורות היתר בזה ומשום הטעם שאם לא ימכור ברצון יקחו בע"כ עיין שו"ת שי"צ סי' ס"ג לענין למכור להם ביה"ק באונס כזה כתב דמוטב שיקחו בחזקה בע"כ ולא יתן ברצון ודומה זה למתני' דתרומות פ"ח מי"א רא"א יטמא את כולן ואל ימסור לא את אחת מהן והכ"נ בנ"ד:

יא

כן ראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' נ' הצריכים עיון לדעתי מה שכתב שם שנראה מהריטב"א ע"ז (י"ג) דכל איסור מהנה לע"א הוא משום רוצה בקיומו, ובזה יש קצת להעיר לפמ"ש הפר"ח או"ח סי' ת"נ דרוצה בקיומו הוא רק אי' דרבנן וכגמ' ע"ז (ס"ד) שאני ירושת הגר דאקילו רבנן שמא יחזור לקלקילו א"כ לפי"ז כל אי' מהנה לע"א יהי' רק דרבנן ובאמת איסורו מה"ת כדאמר בע"ז (י"ג) נהנה אסור מהנה לכש"כ והרי נהנה איסורו מקרא דלא ידבק בידך מאומה וגו' וכמו"ש בעצמו שם, עוד כתב שם שנראה דלא שייך אי' מהנה רק כשיש שם כבר ע"א ונותן לה מכס לצורכי ע"א אבל כשנותן מעות לבנות ע"א אולי ל"ש מהנה כיון דבשעה שנותן אין שם ע"א עדיין, ולא אבין איך יפרנס דברי הר"מ פ"ז הנ"ל ע"פ התוספתא וגמ' גיטין (מ"ד) דמוכר ביתו לע"א דמיו אסורין וברמ"א סי' קמ"ג ובט"ז דאסור למכור בית לע"א ואפי' באין הבית עצמו נעבד, והאיסור מבואר שהוא משום מהנה לע"א אף שעדיין אין שם ע"א, גם מה שכתב לחדש דלא שייך מהנה ורוצה בקיומו היכי שעי"ז ממעט תפלה שיתן ברצון פחות ממה שיתן בע"כ, תמיהני מתוס' ע"ז (י"ג) דר"ל דס"ל דמהנה מותר הוא רק בכה"ג שיש עי"ז בזיון לע"א נמצא לפי"ז דלר"י אפי' בכה"ג אסור ואין לך למעוטי תפלה יותר מזו שגורם לה בזיון, ע"כ לענ"ד כל דבריו שם צ"ע במחכג"ת:

מה שהזכיר כ"ת בדבריו בשם היש"ש ב"ק פ"ב דמה דאמר בנדרים פ' השותפין שהדירו זא"ז דמותרין בחצר שא"ב דין חלוקה דהוא דוקא בשותפין שקנו ולא באחין היורשין לא מצאתי זה ביש"ש וההיפך ידעתי משו"ת פנ"י ח"ב חו"מ סי' צ"ה שהביא משו"ת הר"ן סי' ל"ה שאין חילוק ואם לא כתב כ"ת בטעות ונמצא ביש"ש אנא יודיעני מקומו בדיוק (שוב חזר וכתב השואל שמקומו ביש"ש ב"ק פ"ה אות ל"ב (דף מ"ה) אבל חפשתי ולא מצאתי גם כתב שבס' ערך שי' חו"מ סי' קפ"ח הביא יש"ש הנ"ל ואין הס' אתי) כבר נמשכתי להאריך קצת הגם שבראש מכתבי גליתי שאכתוב בקיצור הוא מפני שרוב הדברים רחש לבי בשעת כתיבה: והנני ידידו דושהטוש"ת.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה