אור ברסלב
חזון נחום סימן נט

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן נט

סימן נח

ב"ה ב' וארא תרצ"ד.

שוכט"ס לכ' ידידי הרב הה"ג החו"ב מו"ה חיים צוקער נ"י דומ"צ בק' שינאווי:

לתשובת מכתבו ע"ד השאלה בחלב מג' פרות שנחלבה בג' קדירות מיוחדות ואח"כ לעת ערב נשחטה פרה אחת ונמצאת טרפה שהי' נקב בהמסס והוגלד פי המכה:

א

הנה יש לדעת באיזה אופן שהי' הנקב מכוסה והוגלד פי המכה אם הי' קלקול בשר במה שאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו כמבואר ברמ"א סי' מ"ח סעי' וסוס"י נ' או אם הי' הבשר נסמסמס, דבאופן שהי' הנקב מכוסה בבשר רק מפני שאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גוררו הרי הוי רק ספק טרפה דהוא ספק לכל העולם ולא מקרי ספק חסרון ידיעה וכ"כ בס' גי"ד סי' מ"ו ס"ק ל"ה דהיכי דמטריפין הבועות מספק שמא הוי בשר שהרופא גוררו ונסמסמס כיון דבזה"ז אין אנו בקיאין הוי רק ספק טרפה וא"כ בכה"ג בג' קדירות של חלב דאיכא רוב כשרות אפי' אם יהי' להם דין לח בלח מ"מ עכ"פ מה"ת מב"מ ברובא בטיל ובס"ט שנודע אחר שנתערב כתב המהריב"ל להתיר בהפ"מ כמו"ש בפמ"ג דיני ס"ס: רק אפי' באופן שהי' הבשר נסמסמס במשמוש היד דהוי ודאי טרפה אכתי יש מקום להכשיר מטעם אחר משום דיש לתלות שהמסמוס נעשה במשך כל היום של שחיטת הפרה שהיתה לעת ערב הגם דמבואר בש"ע סי' פ"א דהוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם השחיטה הי' ואסור החלב של תוך ג"י מ"מ כתב בשו"ת שדה יצחק סי' נ"ז דכ"ז דוקא בהוגלד דם המכה אבל בנסמסמס י"ל שנעשה המסמוס בשעה הסמוך לשחיטה והביא סמך מש"ך סי' נ"ה סק"ד מ"ש דאם נתעכל ודאי קודם שחיטה דבשעה מועטת כזו ודאי לא נתעכל משמע דיותר משעה קלה חיישינן ועיי"ש שכתב ג"כ דבקרום מחמת מכה י"ל דנעשה קודם שחיטה שהרי דעת הרשב"א בתה"א גם בסירכא דתולין שקודם שחיטה נגמרת ועיין פר"ח סי' פ"א והחולקים קבלה בידן שאינה פחות מג"י אבל בשאר דברים י"ל קודם שחיטה נעשה עיי"ש אך לא הביא מ"ש הלבו"ש סי' ל"ו סקי"ט ובפנים סעי' מ"א ופמ"ג בפתיחה סי' ל"ט ובכ"ד דקרום מ"מ הוי כהוגלד פי המכה שבידוע שג"י קודם שחיטה נעשה:

ב

ומעתה אם ננקוט כדברי השדה יצחק א"כ גם בנ"ד אם הי' הבשר נסמסמס או קרום מ"מ אפשר להתיר החלב ולתלות שקודם שחיטה נעשה, ובקרום מ"מ חזי לאצטרופי דעת הראשונים הרא"ה בבה"ב ובה"ג והרא"ש פ' בהמה המקשה דטרפה חוזר להכשירו ודוקא בריאה ובושט איתמר דקרום שעלה מחמ"כ אינו קרום הא בכל דוכתי הוי קרום עיין לבו"ש סי' ל"ט ס"ק ל"ח וחי' דינים סקי"ז וס' גי"ד בפתיחה אות ל"ב ושו"ת בית יעקב סי' פ"ו וא"כ בנ"ד שהי' נקב בהמסס ועלה קרום מחמ"כ הגם שקיי"ל להלכה דבכל מקום קרום מחמ"כ ל"ה קרום וכמו"ש התוס' חולין (נ') ד"ה מחט לגבי המסס גופא דניקב והבריא טרפה, עכ"פ יש לצרף שי' הראשונים הנ"ל לענין החלב להתיר אפי' תוך ג"י ועיין ס' גי"ד בפתיחה אות ל"ב שיש לצרף שי' הרא"ה היכי דכשר בלאה"כ בהפ"מ להכשיר עי"ז אפי' בלא הפס"מ]:

ג

אך גם זולת הצדדים דלעיל להתירא יש בנ"ד מטעם אחר דהקדירה עם החלב טרפה בטילה ברוב קדירות חלב הכשירות כיון שהחלב בקדירות מיוחדות הוי כיבש ביבש מב"מ דבטיל ברוב ומותר אפי' מדרבנן ומבואר זה ברמ"א יו"ד סי' קל"ד סעי' ב' ובפמ"ג סי' פ"א מ"ז סק"ד וש"ד סי' ק"א סק"ב ועיין בי"צ יו"ד סי' ק"י שכתב כן להלכה עפ"ד הרמ"א סי' קל"ד הנ"ל:

ד

איברא שיש להעיר ע"ז לכאו' ממתני' דמע"ש פ"ג מ' י"ב ור"מ ה' תרומות פ"ג הי"ח שקי תבואה כו' תורם מאחת על הכל חביות של יין עד שלא סתם את פיהן תורם מא' על הכל משסתם תורם מכל אחת ובפי' הרדב"ז שם משום דהשקים אין עושים חלוקה בין התבואה שבתוכן וכן בחביות פתוחות הוי הכל מעורב עכ"ד וא"כ דמצינו בחביות יין דהוו כמעורבין גם הכא לגבי ביטול נאמר דהוי כמעורבים ול"ה יבש ביבש והיא הערה נכונה, ובפרט דתיקשי מתני' דמע"ש והר"מ הנ"ל לשי' פירש"י עירובין (ל':) ד"ה שלא מן המוקף דצריך מוקף באותו כלי וע' פירש"י ותוס' מנחות (ע"ז:) לגבי תרומה בתודה, ועכצ"ל כדברי הרדב"ז בלשונו דחביות פתוחות הוי כמעורב הכל:

אך י"ל דשאני לענין תרומה כמו"ש בפי' הרדב"ז שם משום שהוא עתיד לפרקם מן השק ויתערב הכל וכן בחביות פתוחות משא"כ הכא לענין ביטול איסור מקרי יבש ביבש כשהן בקדירות וממילא אינו עתיד להתערב שלא יאסר משום לח בלח וכה"ג בתוס' חולין (ע"ז) דמשום האיסור אמרי' חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי, ואף דלשי' הרא"ש ברמ"א סי' ק"ט ביבש מותר לבשלן אח"כ וטע"כ לא יאסר ע"י התערובת מ"מ הרי הטעם שם משום שכבר נהפך איסור להיתר אבל הכא אם תאמר דעתיד להתערב לא יהי' האי' בטיל אפי' בעודם בחבית ממילא עי"ז מקרי אינו עומד להתערב, דאל"כ נפל כל דין ביטול מב"מ יבש ברוב כיון דמותר לבשל אח"כ להרא"ש ועומד להתערב אע"כ שהוא דבר החוזר דאם תאמר דמקרי עתיד להתערב ולא בטיל ממילא שוב אינו עומד להתערב וכעין שכתבו התוס' עירובין (ל"א:) ד"ה ונתן ויותר מפורש בש"ך יו"ד סי' קי"א ס"ק י"ח דמשום איסורא הוי אינו עתיד להתערב ודו"ק:

ה

וראיתי בבי"צ אע"ז סי' קמ"ג העיר עפ"ד הרמ"א סי' קל"ד הנ"ל דחבית בחבית מקרי יבש ביבש דקשה מזבחים (פ"א) דמוקי האי דמתן א' שנתערב במתן ד' דבבלול לא פליגי כיון דאין בילה ודלמא מהאי קאי מזה ומהאי לא קאי מזה אלא כי פליגי בכוסות ואמרי' ג"כ התם קודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו והיינו רק משום דאין עולין מבטלין זא"ז א"כ במתן א' שנתערב במתן ד' דסתמא קתני אפי' המתן ד' הוא בארבע כוסות, ואיך יקרבו והרי נתבטל אחד בחבירו כיון דכוס בכוסות הו"ל יבש ביבש ולתוס' זבחים (ע"ז) ביבש ביבש גם מב"מ וכן עולין מבטלין זא"ז והיא הערה גדולה, ותירץ דנהי דמעיקרא בטל מ"מ אח"כ מערב מקצת דם מכוס א' ומקצת דם מכוס ב' ומזה ביחד דהו"ל לח בלח וחוזר וניער דלא להוי ביטול מטעם עולין אין מבטלין זא"ז ומותר להזות וכמו"ש התוס' יבמות (פ"ב) בהא דמנחות (כ"ג) במנחות שנתערבו דמקשה כיון דקמיץ מחדא אידך הו"ל שירים וליבטלי שירים לטיבלא ומשני לר"י מב"מ לא בטיל אע"ג דיבש ביבש בטל משום דכשיאפה אותן יתנו טעם זב"ז, אבל הקשה שם ובבי"צ סי' א' על דברי התוס' יבמות שסותרים לתוס' זבחים (ע"ז:) ד"ה רואין דזה עיקר הוכחה דר"י דמב"מ ל"ב ולרבנן מטעם עולין דאל"כ כשמערה טיפה הראשונה הו"ל בטל ואפי' כשמתרבה אח"כ כבר נדחה עיי"ש והיא הערה עצומה, אבל לפ"מ שכתבתי מתורץ שהרי כבר הערתי מה דבכל ביטול מב"מ ביבש לא אמרי' דמשום שעתיד להתערב הוי כאילו כבר מעורב ע"י שעתיד להתערב וכמבואר בש"ע סי' קי"א דעתיד להתערב הוי כאילו כבר מעורב, רק שתירצתי עפ"ד הש"ך שם דמשום איסורא הוי אינו עתיד להתערב והכ"נ משום שהתערובות גורם האיסור ממילא א"א לומר שיהי' כמו כבר מעורב ע"י שעתיד להתערב, ולפי"ז משא"כ הכא לגבי מנחות שנתערבו דלא בטל לר"י שפיר כתבו התוס' הטעם דכשיאפם יתנו טעם זב"ז ואין כוונתם משום חוזר וניער רק דמשום דעתיד לאפותם יחד שוב ל"ה יבש ביבש ולא התחיל הביטול מעיקרא שהרי הכא במנחות שנתערבו אדרבה התערובות טעמים גורם ההיתר דמב"מ ל"ב בלח שוב אמרי' דהו"ל כאילו כבר מעורב וכמבואר בש"ע יו"ד סי' קי"א סעי' ז' דעתיד להתערב הוי כאילו כבר מעורב, ומשא"כ בנוגע להתוס' זבחים (ע"ז:) דתלי' בשיעור הביטול אין לנו אלא מקומו ושעתו, דעכשיו שיש שיעור לבטל הוא בטל ולא איכפת לן במה שיתוסף אח"כ על המועט ואפי' עתיד ודאי להתוסף מ"מ עכשיו שהוא מועט בטל רק שנאמר דאח"כ שנתוסף חוזר וניעור שפיר כתבו התוס' דבקדשים לא אמרי' זה משום דנראה ונדחה ודוק היטב בזה:

ו

עוד נ"ל בישוב הקו' הנ"ל בדהתו"ס יבמות מה דמנחות שנתערבו לא בטילי ולא אמרי' דנראה ונדחה כתוס' זבחים (ע"ז), דהנה במנחות (כ"ג) לגבי מנחות שנתערבו דמקשה כיון דקמיץ לי' מחדא אידך הו"ל שירים ולא קא מבטלי שירים לטיבלא פירש"י והו"ל מנחה שחסרה קודם קמיצה ומשני לר"י מב"מ לא בטיל מבואר דאי הוה אמרי' דבטיל הי' הפסול משום חסרה המנחה, ולפי"ז נ"ל דבר חדש דבפסול מנחה שחסרה לש"ל נראה ונדחה כלל לפי"מ דאמרי' במנחות (ט':) אראבא"ה זאת אומרת חסרון כבע"מ דמי ואין בע"מ בציבור ובתמורה (י"ז) לאפוקי בע"מ דפסול חסרון הוא וע' מנחות (פ"ה:) בחטים שהתליעו מה שילקה עליו משום בע"מ כיון דפסול כבע"מ דמי או דלמא אין בע"מ אלא בבהמה ועתו"ס יומא (ס"ג:) ד"ה זריקת מבואר דפסול חסרון במנחה הוי בגדר בע"מ א"כ למאי דאמרי' בזבחים (ע"ז) לגבי בע"מ מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו דגלי קרא בפסול בע"מ דל"ה דיחוי לפי"ז י"ל דה"ה בפסול חסרון במנחה לש"ל נראה ונדחה וע"כ שפיר כתבו התוס' ביבמות דבמנחות שנתערבו כשיאפותן יחד יתנו טעם זב"ז אע"ג דקודם שנאפו כבר בטלן והוי מנחה שחסרה מ"מ אח"כ שיאפו אותן דהוי לח בלח חוזר וניעור ולש"ל דנראה ונדחה משום דגלי קרא דעבר מומן ירצו וה"ה בפסול חסרון דלא אמרי' דיחוי והא דמנחות (ט') דפליגי במנחה שחסרה קודם קמיצה כ"ע ס"ל שלא יבא מתוך ביתו וימלאנה התם אין הטעם משום דיחוי רק כדאמר בגמ' דקמיצה קבעה אבל הכא מהני מה שנותנים טעם זב"ז באפי' אף שהוא כבר אחר קמיצה משום דהכא אין צריך שיביא מתוך ביתו וימלא רק דפסולו השתא משום נראה ונדחה ובפסול חסרון לא שייך דיחוי ודוק והדברים נחמדים בס"ד: ידידו.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה