אור ברסלב
חזון נחום סימן נח

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן נח

סימן נז

ב"ה י"ז מנ"א תרפ"ז.

להאברך החו"ב מו"ה ליבוש גרינבוים בטארנא:

א

הבאת דברי הט"ז יו"ד סי' צ"ח סקי"א לענין שומן בחלב דליכא בב"ח משום עבידא לטעמא כיון שאין האי' כ"א מצד התערובת וכיון שי"ב ס' אין כאן תערובת ובפמ"ג כיון דדרך בישול אסרה תורה בעינן טעם גמור אבל בגליון מהרש"א סי' פ"ז כתב דגם בב"ח עבידא לטעמא לא בטיל, והערת דלפי"ד הט"ז גם בהמבואר בסי' צ"ח בב"י וש"ך סק"ד בטעם קפילא ואמר דבאית בי' טעם אסור אפי' ביותר מס' והי' זה רק בשאר אי' ולא בב"ח משום דיותר מס' אין כאן תערובת ואילו בב"י שם בשי' הרמז"ל לא נראה כן:

ב

הנה באמת המנ"י הק' על הט"ז מדברי האו"ה כלל כ"ה ובפמ"ג בשעה"ת פ"א עמד ע"ד המנ"י דמ"ש ממעמיד דלא שייך בבב"ח שהרי תרוייהו דרבנן א"כ כל שאין טעם גמור דהיינו למעלה מס' לא גזרו כל שאין אי' בפ"ע ותי' דשאני מעמיד דלית בי' טעם כלל אלא דניכר פעולתו משא"כ בדבר דעביד לטעמא דאסור מדרבנן מחמת טעם קלוש דאית בי' עכ"ד וא"כ לפי"ד החו"ד סי' צ"ח שהביא מפיה"מ להר"מ פ"ב דערלה דתבלין ל"ה טעם גמור רק פרסום הפעולה מובן החילוק דרק בעבידא לטעמא כתב הט"ז משום דלא עדיף ממעמיד כקו' הפמ"ג משא"כ בנתינת טעם גמור ביותר מס', אמנם בקו' הפמ"ג הנ"ל דמ"ש ממעמיד כיון דשניהם מדרבנן לכאו' י"ל עפימ"ש באעו"ז סי' תמ"ז בטעם האו"ה בש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ט דאחר ס' אע"פ שהטעם נרגש אסור רק מדרבנן משום דטכ"ע לא ילפינן כ"א מגע"נ והתם ע"כ אין בו ס' דאין לך כלי שיהי' ס' תוך הכלי נגד הכלי אבל ביש ס' הטעם מותר מה"ת, ולפי"ז י"ל דהא תינח בשאר אי' דילפינן טכ"ע מגע"נ אבל בבב"ח דבגופי' כתיב טעם כעיקר אפי' ביותר מס' י"ל דאסור הטעם מדאו' ולכך גם בעבידא לטעמא חמור ממעמיד דאסור גם בבב"ח להאו"ה כיון שעכ"פ בטעם גמור איכא אי' דאו', אבל באמת ז"א דבבב"ח בלאה"כ ליכא ביותר מס' אי' מה"ת משום דל"ה דרך בישול רק שכתב האו"ה דאיכא אי' דרבנן ע"ז שפיר הק' הפמ"ג דמ"ש ממעמיד דאפי' אי' דרבנן ליכא בבב"ח וזה שתירץ דשאני מעמיד דל"ה טעם רק היכר הפעולה כנ"ל:

ג

ובחולין (צ"ז) בקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנו"ט, דרבא מקשה בב"ח מאן טעים לי' השתא דאר"י סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ כו' הק' בתוס' מה דלא פריך במתני' דירך שנתבשל בה גה"נ מאן טעם לי', ולהאמור יש לתרץ משום דהתם יש לפרש האי' דבנו"ט היינו בס' וכמו"ש בשו"ת רע"א סי' ר"ז אבל מה דלשון בנו"ט סובל ביטול בס' משום דגם הביטול בס' הוא רק לבטל נתינת טעם שהרי באמת אם יש בו נתינת טעם אפי' ביותר מס' אסור משא"כ בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב שפיר מקשה מאן טעים לי' דהכא ליכא לפרש האי בנו"ט היינו בס' שהרי בבב"ח הביטול בס' אינו משום נתינת טעם דאפי' י"ב טעם מותר ביותר מס' כדברי הט"ז הנ"ל דכיון שי"ב ס' אין כאן תערובת וליכא אף אי' דרבנן וכמו שיבואר אע"כ דבנו"ט היינו ע"י טעימא ולכך שפיר מקשה מאן טעים לי':

ד

ויתכן עפי"ז ג"כ בישוב קו' הב' של התוס' שם דהו"מ למיפרך אמתני' דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם י"ב בנו"ט כו' ולהנ"ל י"ל דגם התם איכא לפרושי דבנו"ט היינו בס' ואף שכתבתי דבבב"ח לש"ל הכי משום דאפי' בנו"ט יותר מס' ליכא איסורא כמו במעמיד דליכא בבב"ח מ"מ כבר הבאתי שי' האו"ה דבנו"ט אסור משום דלא דמי למעמיד דהוי רק דרבנן משא"כ נו"ט אפי' ביותר מס' בבב"ח וא"כ דתלי רק בנו"ט שפיר יש לפרש דבנו"ט היינו בס' משא"כ בהא דקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב דהתם ודאי גם היכי שנו"ט הוי רק דרבנן כמו"ש הכו"פ סי' צ"ח סק"ב דאפי' בבב"ח דטכ"ע דאו' מ"מ טעם היוצא מכלי ובפרט היכי דהתירא בלע לכ"ע דרבנן ועיין בפמ"ג בפתיחה לבב"ח בזה וא"כ עכ"פ היכי שנו"ט יותר מס' שוב דמי למעמיד דרבנן דליכא אי' בבב"ח ממילא הכא דביטול בס' לא תלי בנתינת טעם ליכא לפרושי דבנו"ט היינו בס' ולכך שפיר מקשה מאן טעים לי' ודו"ק, ולכאו' הי' מקום לתרץ בפשיטות דבקדירה שבישל בה בשר כו' ליכא לפרש דנו"ט היינו בס' שהרי אין לך קדירה שיהי' בתוכה ס' נגד הקדירה אבל כבר כתב הש"ך בסי' צ"ג בשם הב"י דמשכחת לפעמים בנחושתה דק ורחבה גדול:

ה

אבל יש לתרץ עוד עד"ז דהנה חדשות יש להעיר לכאורה דבישל חלב בקדירה של בשר לעולם יהי' מותר אפי' מדרבנן לפי המבואר בכנה"ג בשם הרדב"ז שרמז עליו בפמ"ג סי' צ"ד מ"ז סק"א דעפ"י רוב יש ס' בתוך הקדירה נגד מה דנפיק מינה, והנה במג"א סי' תנ"א סק"מ מבואר דבהתירא בלע א"צ לשער רק נגד מה דנפיק מיני' ועיין שע"ת סי' תמ"ז ס"ק ט"ז מלבד זה כתב בפלתי סי' כ"ב סק"ד ראי' מתוס' חולין (צ"ז) דבאי' דרבנן לשער במה דנפיק מיני' ועיין ל"א שם מ"ש בזה וא"כ בקדירה שבישל בה בשר או להיפוך דתרתי איתנהו בה דהוי טכ"ע דרבנן לדברי הפלתי סי' צ"ח הנ"ל וגם דהוי התירא בלע ודאי סגי לדידהו לשער במה דנפיק מינה ולפי"ד הכנה"ג הנ"ל על הרוב יש ס' בקדירה נגד מה דנפיק מינה ועיין פמ"ג בהגהת השואל סק"ה דעכ"פ שלשים יש אפי' נגד כל הקדירה וא"כ הדבר מתקבל דכנגד מה דנפיק מיני' יש אפי' ס', א"כ לעולם יהי' כשר אם בשל בה אח"כ חלב, ולפי"ז תיקשי בגמ' בהא דקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנו"ט הרי לעולם יש ס' וכשר והוא חידוש דין דלכאו' בבישל חלב בקדרה של בשר לעולם יהי' מותר דלא שמענו:

ו

אך י"ל לפי"ד האו"ה הנ"ל דגם בב"ח אסור בנו"ט אפי' ביותר מס' ואפי' להט"ז בס"ק י"א היינו רק לגבי עבידא לטעמא דאיכא רק פרסום הפעולה משא"כ בנו"ט גמור, והנה מה דמשערין בס' מבואר בב"י משום דלא שכיח שיתן טעם יותר מס' לפי"ז נראה דהא תינח ביש ס' נגד כולו אבל בס' רק נגד מה דנפיק מינה שפיר שכיח שנו"ט ולכך באמת לדינא לא סגי לשער בקדירה של בשר לשער במה דנפיק מינה דשמא נו"ט, וזה יהי' באמת טעם הפוסקים דגם בהתירא בלע לא סגי לשער במה דנפיק מינה עיין ח"י סי' תנ"א, וגם באי' דרבנן שכתב בל"א חולין (צ"ז) כן היינו משום דשמא נו"ט, ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' הנ"ל דבהא דירך של גה"נ ובהא דט"ח איכא לפרושי דבנו"ט היינו בס' משא"כ הכא בקדירה דלעולם יש ס' רק משום דשכיח שיתן טעם צריך טעימה דוקא לכך שפיר מקשה מאן טעים לי' ומשני דטעים לי' קפילא ודו"ק, ויש לעיין עפי"ז במ"ש הש"ך בסי' צ"ח ס"ק כ"ט דביותר מס' גם עתה סמכינן אמסל"ת. העולה מהנ"ל דעכ"פ בנו"ט גמור אף ביותר מס' מודה הט"ז, זה אשר רחש לבי לפום רהיטא: בברכת התורה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה