אור ברסלב
חזון נחום סימן נז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן נז

סימן נו

ב"ה ה' וארא תרצ"ה

שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה אלי' יהושע נ"י דומ"צ בק' סלאמניק:

ע"ד השאלה בעופות שיש להן חמשה אצבעות דהיינו שבמקום אצבע היתירה באחורי הרגל נמצא שני אצבעות ולפעמים כמו ג' אצבעות:

א

הנה בחולין (ס"ב) אמר אביי תרנגולא דאגמא חד מח' ספיקות הוא והיינו מרדו דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסא ואכלה והיינו גירותא ובפירש"י ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו י"ל שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאח"ז ראוה שדרסה ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת כו' ועל יסוד זה הם דברי הש"ע יו"ד סי' פ"ב דאע"פ שיש להן ג' סימנים אלו אין לאכלם לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אא"כ יש לו מסורת והרמ"א הוסיף דאפי' בחרטומו רחב וכף רגלו רחבה אין לסמוך ע"ז ואין לאכול שום עוף אלא במסורה, ובפי' דברי המחבר בש"ע נתוכחו בשו"ת האחרונים אם זה מה שאין לאכול עוף אפי' בג' סימנים הוא רק מחומרא וכמו דברי הרמ"א שאין לסמוך אפי' בחרטום רחב שהוא רק מחומרא ומנהג או שדין המחבר הוא מהלכה משום ספיקא דדינא וכבר הי' לעולמים בדור שלפנינו אשר נבוכו אודות העופות החדשים הנקראים וואליכישע הינער שהם משתנים בגדלם בקולם ובתוארם ורגליהם מכוסות מעט בנוצות שהגאון ר' אברהם יענעווער ראבד"ק קראקא ז"ל בא להתירם כמו"ש בספרו צלותא דאברהם וכן בשו"ת חסל"א מהדו"ת כתב להתיר ובשו"ת ד"ח ח"ב סי' מ"ח חולק עליהם עיי"ש:

ב

אמנם נראה שחילוק גדול יש בין הנושאים ובנ"ד בעופות שלפנינו אין בהן לפקפק לא מדינא ואפי' לא מצד חומרא דהרי יש לנו מסורה בתרנגולים השווים להן לגמרי בתוארם בגדלם וקולם וכל ענין בלי שום שינוי זולת מה שנמצא באלו האצבע יתירה שנתפצל לשנים או לשלשה ומשום זה לא יצאו מן המסורה המקובלת וכש"כ הוא ממ"ש בשו"ת צ"צ סי' פ"ט לגבי אוזות הבר שהביא מב"ק (נ"ה) אילימא משום דהאי אריך קועי' והאי זוטר קועי' כו' והכא בנ"ד יותר פשוט מן הסברא דמשום חילוק האצבע דהוי מינו ממש של שאר עופות הכשרים, ועיין בתוס' ב"ק פ' ד"ה דקטיני דבחולדות הסנאים בפ"א דאהלות משוה"כ ב"ש מטמאו דכיון שרגלי' גבוהין ודקין מספקא לן שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה א"כ לכאו' מצינו ראי' דמשום שינוי הרגלים מקרי מין אחר אבל בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קכ"ח כתב ע"ז דשאני התם דהספק שמא הוא שרץ והוא מלשון רוחש ונד על הארץ וכיון שרגלי' גבוהים אינה ממין שרץ וכ"כ בדע"ת בשו"ת סי' ט"ז וסייע מתוס' נדה (כ"ג) ד"ה ליתני עיי"ש, ועכ"פ בעופות דידן שגם שווין בגדלם ואין רגליהן גבוהין יותר בודאי ל"ה שינוי ע"י חילוק האצבע, ואף אמנם מצינו בתו"כ וברש"י פ' שמיני פסוק כ"ג אשר לו ארבע רגלים הא חמש טהור א"כ לכאו' אפשר דה"ה להיפוך בנוגע לחומרא שע"י היתר חשיב שינוי, אבל באמת ז"א דהתם לא מטעם שינוי רק דבפירוש אמר קרא אשר לו ארבע ולמעוטי חמש ועוד דאפי' ננקוט דיתר רגל חשיב שינוי וכמו בבכור דבעל חמש רגלים הוי מום מ"מ יתר אצבע מה שאינו ניכר על הרוב להדיא כ"א אחר שימת עין לבדיקה בודאי ל"ח שינוי, ודמיון לזה בבכורות (מ"ד) במתני' יתר בידיו וברגליו שש ושש ר"י מכשיר וחכמים פוסלין וקיי"ל כחכמים מ"מ דוקא ביתר אצבע בידו אבל יתר אצבע ברגלו לכ"ע ל"ה מום ומקרי אפי' שוה בזרעו של אהרן כמו שדקדק הר"מ פ"ח מבי"מ הי"א מי שיש בידו אצבע יתירה באצבעות ידיו כו' הרי דמשא"כ אצבע יתירה ברגלו מקרי שוה בזש"א ומה דנקט במתני' יתר בידיו וברגליו פירש"י דמתני' לישנא דקרא נקט ועוד שהוא לרבותא דאף שהיתר שוה בידיו וברגליו וכמו"ש הר"מ לרבותא אפי' שש ושש עיי"ש, ועיין מ"ש בדרכ"ת יו"ד סי' מ"ו סקמ"ח בשם ס' שלחן גבוה שאפשר להכיר בעוף אם כבר עבר עליו יב"ח שידוע לכל שכל תרנגול זכר אפי' מסורת לאחר יב"ח יוצא לו אצבע יתירה ברגל סמוך לאצבעו יתירה שיש לכל עופות הטהורים, והנה הגם שאפשר הכוונה רק אצבע בלא צפורן אבל עכ"פ משום תוספת הצפורן בודאי שאין לחוש שיצא מן המסורת ואפי' בתרנגולת:

ג

ולכאו' הי' לדון קצת בנ"ד ע"פ המבואר במתני' חולין (נ"ט) ראב"צ אומר כל עוף החולק את רגליו טמא ובגמ' שם (ס"ה) ראבצ"א מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור א"כ בכה"ג דנ"ד שיש להן ב' אצבעות למעלה לא משכחת אחת לכאן ובאופן שיש להן ג' אצבעות למעלה נמצא חולק שלש לכאן ושלש לכאן שהוא סימן טומאה, ועפי"ז הי' להוסיף חומרא שלא יועיל אפי' מסורת בעופות הללו כמו"ש הש"ך סי' פ"ב סק"ו דבחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת וקבלה בטעות הוא:

אבל באמת דא בורכא דכללא דחולק את רגליו טמא לא שייך רק באופן שהי' במציאות שיהי' העוף חולק את רגליו שלש לכאן ואחת לכאן משום שהאצבעות עומדין בשורה ועכשיו שהעוף מטבע יצירתו והרגלו הוא חולק שתים לכאן ושתים לכאן זה סימן טומאתו, משא"כ בנ"ד שבמקום אצבע היתירה נמצאו ב' או ג' אצבעות חלוקים אבל לא נפרדים בשיעור הזה שיהי' להעוף מציאות ואפשר לחלוק אותן לכאן ולכאן לפי שהן בשורש אחד אין לזה ענין לדראב"צ דאמר בפירוש מותחין לו חוט של משיחה שהוא ענין בדיקה ע"י חוט של משיחה על טבעו והרגלו של העוף אבל לא אם כן גידול הרכבות האצבעות שא"א בענין אחר וז"פ, ועפי"ז נפל גם החשש ששמעתי מהרהרין להחמיר מטעם יתר כנטול והוי כחסר אצבע היתירה שהוא אחד מסימני טהרה, דז"א דל"ה יתר כלל רק פיצול אצבעות והם בשורש אחד:

ד

חוץ מהאמור יש ביתר שאת לנ"ד צירופי ההתירים שנשנו מכבר בספרי השו"ת הנ"ל אודות העופות החדשים שכתבו המתירים מטעם שכן ונדמה לפי שרבו בהדי הדדי עם התרנגולים הישנים ומזדווגים יחד ומבואר בחי' הרמב"ן והר"ן ומהרי"ו ושו"ת הרדב"ז ללשונו' הר"מ דכמו שאומרי' שכן ונדמה לאיסור כן אומרים להתיר, ובשו"ת ד"ח ע"ב סי' מ"ח דחה בשתי ידים דברי אחד מהרבנים שרצה לומר דאין אומרים שכן ונדמה להתיר שהוא נגד המבואר בראשונים רק דהתם כתבו לפקפק דלא מקרי נדמה לפי שאין דומה לא בגדלם וקולם ושינוי הנוצות שעל רגליהם ולשי' רש"י נדמה היינו במראיתן וכתב הר"ן דהיינו בפרצופו ומנהגו וכתב דלכך עוף שנקרא אשטורני לא נקרא נדמה לעורב מחמת שאין פרצופו דומה לעורב לפי שהוא קטן וגם לא כמנהגו שהוא מזמר תמיד עכ"ל, משמע שע"כ לא נקרא נדמה לפי שבב' ענינים אינו דומה, וכה"ג עיין תוס' בכורות י' ד"ה נבילת שיש חילוק לדינא בין דיחוי אחד לשני דחויין וא"כ בעופות החדשים שמאז, יפה כתבו לפקפק בטעם היתר דשכן ונדמה כיון שאין דומין בב' ענינים בגדלם ובקולם וכדומה וכמו"ש בשו"ת בי"צ יו"ד ח"א סי' ק"ז אבל בנ"ד הרי דומין ממש בכל ענין ואפי' הבדל האחד שנמצא עם פיצול האצבע לא חשיב הבדל ושינוי כאמור:

ה

שוב נדפס בינתים שו"ת דובב מישרים מאחי הגאון הגדול אבד"ק טשעבין שליט"א ראיתי בסי' פ"ט כתב בענין זה תשו' נחמדה ושם העיר ג"כ לדמות ראי' מש"ס בכורות (מ"ד) הנ"ל דמשום יתיר אצבע ל"ח שינוי מדמכשיר ר"י שם יתר בידיו וברגליו הרי דמקרי שוה בזרעו של אהרן, ולכאו' אין הכרח שהרי באמת חכמים פוסלין דמקרי אינו שוה בזש"א, אבל כבר הבאתי דהוי הוכחה גם מדברי חכמים דמה שהם פוסלין הוא רק ביתר בידיו כלשון הרמז"ל אצבע יתירה באצבעות ידיו כו' אבל באצבעות רגליו לכ"ע מקרי שוה בזש"א ומה דבעל חמש רגלים הוי מום גם בבהמה במתני' בבכורות (מ') היינו יתר רגל ולא אצבע וכן רגליו קלוטות כשל חמור משום שנשתנה לדבר הטמא, ראיתי ג"כ בסיום תשובתו שנטה להחמיר מטעם הנזכר דיתר כנטול והביא בקיאות יפה שמצינו יתר כנטול אפי' בדבר שאין תלוי בחיות וציין למג"א סי' ל"ב סקל"ג בדברי הראב"ד לענין תפילין שנמצא בהן תיבות כפולות ונו"ב יו"ד סי' ע"ד ומדברי הר"מ סופ"ז מה' ס"ת וב"י סי' רפ"ג ושו"ת אנ"ז סי' שע"א ולפי מה שכתבו באחרונים לחלוק על שו"ת מהרי"ט סי' נ"א מה שכתב דהסימנים אינם גורמין הטומאה וא"כ דהסימנים עצמן הן הגורמים לא לסימן בעלמא ע"כ שייך לומר יתר כנטול עיי"ש דפח"ח, והנה באמת מפורש כן בתוס' נדה (נ') שיטתם דהסימנים עצמן הם הגורמין טומאה כמו"ש בד"ה תרנגולתא דאגמא וז"ל והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה כו' אך בכ"ז מ"ש דאמרי' יתר כנטול בדבר שאינו תלוי בחיות אינו מוכרח ועיין זבחים (י"ח) על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא חמש כו' מ"ס יתר כמאן דאיתא דמי ומ"ס כמאן דליתא דמי לא דכ"ע כמאן דאיתא דמי כו' ובמנחות (פ"ח) ומ"ד אבל יתר מלאים קרינא בי' עשו"ת אנ"ז הנ"ל בזה ובגמ' סוכה (מ"ט) דאם יש שיעור למים אם נתן יותר מכשיעור אין הכ"ש מקדש אף את הראוי ועתו"ס מנחות (מ"ו) ד"ה ואיזו ותוס' זבחים (ע"ז) ד"ה ואי, שיש בזה סתירה מש"ס מעילה (י"ג) דאר"ל אין מועלין בכולן אבל מועלין בג' לוגין למימרא דקסבר ר"ל יש שיעור למים כו' הרי אע"פ שיש יותר מהשיעור מ"מ הג' לוגין נתקדשו רק דהדבר תלי' בפלוגתא הנ"ל אי יתר כחסר או דיתר נמי מלאים קרינא לי' והדברים עתיקים בספרי האחרונים, ועכ"פ דלא ברירא מלתא לומר בכל דבר וענין דין יתר כנטול ועיין שו"ת חס"ל מהדו"ת יו"ד סי' ט"ז:

ו

עוד י"ל כאן ממנ"פ להתירא שהרי בויכוח המדובר אודות העופות החדשים שמאז, כתב הג' הר"א יענעווער ז"ל לדון להיתר משום דבחולין (ס"ד) קאמר לגבי שמנה ספיקות לבדוק בביצים דידהו אלא ש"מ סימנין לאו דאו' דאיכא דעורבא דדמיא ליונה ועכ"פ דהוי ספיקא כמבואר במשמרת הבית, וא"כ בעופות שיש להן ג' סימנים איכא ס"ס שמא סימני ביצים הוי סימן ואת"ל ל"ה סימן שמא עופות טהורין מרובין מטמאים עתו"ס שם ס"ד ד"ה ודלמא ושאני בח' ספיקות דיש להן ריעותא דאין קרקובנן נקלף אלא בסכין, רק דבבי"צ סי' ק"ז הביא לזה שו"ת המהרי"ט סי' נ"א הנ"ל דכיון דאין הסימנים עצמן גורמין טומאה הוי כל ס"ס בסימנים ס"ס משם אחד עיי"ש, וא"כ הכא בנ"ד יש היתר להעופות ממנ"פ דאם תאמר לדון לאיסור מטעם יתר כנטול והיינו משום הסברא דהסימנים עצמן גורמין טומאה וכשי' התוס' נדה הנ"ל, א"כ אדרבה ממילא יהיו מותרין העופות משום סימני ביצים שהן טהורין דשוב ל"ה ס"ס משם אחד ודוק, ובאמת כתב בשו"ת אנ"ז יו"ד ח"א סי' ע"ו לגבי אוזות הבר שאם יתברר שא"א להכיר כלל בין הביצים מאוזות שלנו לאוזות אלו זה היתר טוב עיי"ש א"כ משוה"כ בעופות דידן א"צ לבא מטעם ס"ס רק דבלאה"כ יש היתר בהן ע"י הביצים שדומין בלי שינוי כלל לביצים של שאר עופות:

ז

ובאמנה ידוע משו"ת הריב"ש סי' קצ"א דלגבי סימני עופות לא מהני רוב משום שאמרה תורה והבדלתם בעינן שיהי' ודאי דאלה"כ לא מקרי הבדלה, אבל הנה דברי הריב"ש הם נגד דהתו"ס חולין (ס"ג) ד"ה ודלמא שהקשו כיון דעופות טהורים הוי רובא ניזל בתר רובא כו', [ויש לי להעיר ג"כ עפ"ד הריב"ש במ"ש הפר"ח דאסור לעשות מלאכה בשבת ביה"ש דמקרי איקבע איסורא ועתו"ס כריתות (י"ז) דזה דוקא בה"ש דמוצ"ש והלח"מ הל' שגגות פ"ח דאפי' ביה"ש דע"ש ועיין חו"ד סי' ק"י בבית הספק סק"כ, ולכאו' בלאה"כ כיון דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול ובשבועות (י"ח) אמר דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור כו' ובר"מ פכ"ט מה' שבת שיטתו שהבדלה במוצ"ש הוא מה"ת ובהה"מ דילפינן לי' מדכתיב ולהבדיל ועיין ג"כ מ"ש בחי' תפארת שמואל בגליון הרא"ש ברכות (פ"ו) בשם מהרי"ו שנהגו לעמוד בהבדלה דכתיב אשר הבדלתי לכם לגבי עופות טמאים (ויקרא כ' וילפינן מספה"ע דכתיב לכם דהוי בעמידה משום בקמה עיי"ש א"כ מדמדמינן הבדלה דשבת להבדלה דעופות א"כ להריב"ש דלא מהני בעופות רוב וס"ס משום דכתיב הבדלה הכ"נ לענין הבדלה שבין קודש לחול לא יועיל רוב וס"ס והיא הערה חדשה]. אך כבר כתבתי דהתוס' לא אזלו בסברת הריב"ש וע"כ בעופות דידן יש היתר ס"ס ממנ"פ כנ"ל, אבל העיקר דא"צ כאן לבא לטעם ס"ס או היתר מסימני הביצים או מטעם שכן ונדמה שנזכרו למעלה רק שפשוט היתרן שלא יצאו מכלל המסורה של שאר עופות הטהורים ולמותר להאריך בזה:

ואך משום כבוד אחי הגאון שליט"א בספרו שחוכך בהן קצת להחמיר ע"כ כאשר באים לפני בשאלות עופות אלו קודם שחיטה אני מורה דרך עצה טובה שלא לשחטן לכתחלה, אבל אם כבר נשחטו אני מורה בהן להיתר, וכן השבתי להרב מו"ה בנציון בלעך שו"ב בצירוך והוא השמיעני אח"כ שכן התירם הגאון ר"ח עוזר מווילנא שליט"א ועוד כמה גדולים מפורסמים והג' הנ"ל כתב שעוד לפני ארבעים שנה היתה שאלה זו והסכימו זקני ההוראה כן ובא בעצמו עם הג' ר"ש שלמה הכהן בעל חשק שלמה ז"ל בדברים ועלתה ההסכמה להיתר והוא הנלע"ד פשוט להלכה ולמעשה: ידידו דוש"ת.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה