חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נד · יד
ולפי"ז נראה דגם הר"מ לשיטתו דגם בעוף אחר שחיטת הסימנים ל"ה כמתה והוא דבשו"ת בית יעקב סי' קס"ב כתב בשי' רש"י הנ"ל דהיכי דמחזיר הסימנים אינו חותך המפרקת כלל דא"כ מה דתני' בחולין (כ"א) כיצד מולקים חטה"ע חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כו' איירי דוקא בשלא החזיר הסימנים והקשה דלמ"ד בחולין (כ') דמליקה הוא הקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו עכדס"ל דמצות מליקה לא סגי כ"א בחתיכת המפרקת, ולפי"ז למה שפסק הר"מ פ"ז ממעה"ק ה"ו דאיסור של לא יבדיל בחטה"ע הוא רק שלא יבדיל הראש מן הגוף ובלח"מ שם דמסייע לו ברייתא דחולין (כ"א) הנ"ל מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה כו', א"כ דס"ל להר"מ דאפי' מחזיר סימנים בעי ג"כ חתיכת מפרקת דלא אמרי' וכי מתה עומד ומולק משום דבחתיכת סימנים ל"ה כמתה נמצא ממילא ג"כ לענין איסור גיסטרא דאין סברא כלל לחלק ולהכשיר יותר גיסטרא בעוף מבהמה:
ומעתה עולה שפיר מחלוקת רש"י והר"מ בדין גיסטרא כ"א לשיטתו דהר"מ הי' לו כל הני הוכחות להתירא מתני' דחולין (ל') הי' שוחט והתיז את הראש בב"א וגמ' חולין (י"ט) שהביא הש"מ לראי' שאין עלי' תשובה ומגמ' דחולין (כ') שהביא הש"ך, דאין לתרץ דהתם בעוף שאני שהרי להר"מ לשיטתו אין סברא לחלק ודוק היטב דבר נפלא בס"ד: