חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נד · א
הנה מקור הדבר בחולין (כ"ז) דרב כהנא יליף מקרא ושחט את בן הבקר דמסיק הש"ס דקרא למאי אתא דלא לשוי' גיסטרא פירש"י שלא יחתוך כל המפרקת לשנים דהכי משמע חטהו להוציא את דמו ותו לא ולאידך לישנא הכשר אכילתו דהיינו הסימנים ותו לא לישנא אחרינא דלא לשוי' גיסטרא שלא ידרוס אע"ג דהלכות שחיטה הלמ"מ יש מהם שנכתבו כגון דרסה דמפקינן לקמן מושחט אין ושחט אלא לשון ומשך כו' ורב אמר יליף מקרא וזבחת וקרא למאי אתא דלא לשוי' גיסטרא פירש"י ולא ידרוס דהכי משמע חתהו עד שיזוב ותו לא אבל דורס אין בידו למנוע ולמשוך ידו ובלישנא אחרינא כדפרישית חתהו עד מקום שזב ותו לא מר יליף מהאי קרא ומר יליף מהאי קרא עכ"ל: