חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נ · ה
ובאמת בירושלמי יומא בעי לה אי פסול טומאה בפרים הנשרפין הוי שלא כמצותן ואמר דקודם זריקה הוי שלא כמצותן ואחר זריקה לא, ומפורשי הירושלמי הק' ע"ז והגיהו להיפוך דאחר זריקה הוא שלא כמצותן משום דליכא עוד ריצוי ציץ ולהנ"ל יש לקיים הגי' משום דבעי' הירושלמי הוא כעין האיבעי' בש"ס זבחים הנ"ל לגבי צואר עוף אי ככ"ש דמי דמה דלא צריך אי הוי כמאן דעביד וכעין דפליגי בירושלמי גיטין אי אונסא כמאן דעביד עי' ש"ך חו"מ סי' כ"א וממי' גם הכא דל"צ הכשר שרץ הוי כמאן דנגע בו שרץ, אבל הלא אמר הש"ס זבחים (ק"ה) דקודם זריקה לא מקרי סופו לטמא ט"ח דמחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי א"כ זה שאמר הירו' דקודם זריקה הוי שלא כמצותן משום דאז ל"ה עדיין סופו לטמא ט"ח ול"ה כנגע בו שרץ מש"ה מזיק בהן פסול טומאה משא"כ אחר זריקה, ומעתה בסוגיין תקשי מאי קאמר כה"ג ביוה"כ יוכיח הא י"ל דבפרים הנשרפין לא איכפת לן בפסול טומאה כלל כיון דבלא"ה הוי כנגע בהן שרץ משום שסופו לטמא ט"ח והכא לר"ש לשיטתו דס"ל כל העומד גם קודם זריקה מקרי סופו לטמא ט"ח כדברי הפמ"א הנ"ל ואף שכתבתי דסברא זו אי משום דל"צ הכשר שרץ הוי כנוגע בו שרץ בפועל תלי' באיבעי' הש"ס מ"מ תקשי ממנ"פ דכבר הבאתי קו' כ' גאון אאמו"ר זצל"ה דלא מהני הכשר הבשר לאימורין רק שאמרתי לתרץ עפ"י גמר' דכריתות דגם הבצק א"צ הכשר ומשום דהוי כאילו נגע בו מים בפועל כתוס' ב"ק הנ"ל א"כ שוב אדרבה תקשי דלא איכפת לן כלל פסול טומאה בפרים הנשרפין כיון דבלא"ה הוי כאילו נגע בהן שרץ ואם אין בשר אין אימורין בנשרפין כירו' דיומא הנ"ל: