חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נ · ד
אך יתכן דמ"ש התוס' דמשום דא"צ הכשר הוי כאילו בא עלי' ממש הכשר מים ונגיעת שרץ בפועל לאו מלתא דפסיקא הוא שהרי בעירובין (ג') אמרי' הכ"נ נעשו כשפודין של מתכת ופירש"י דהא לא מידי שקלת אלא רואין הוא דקאמר עכ"ל, מבואר דמשום הסברא דרואין כאילו ניקלש וניטל ל"ה כניטל בפועל ועי' שו"ת בר"א או"ח סי' י"ט דסברא זו נמצא ג"כ בעירובין (נ"ד) אימור דאמרי' רואין כמאן דמרבעא רביע ודאי מי מרבענא, ולעיל בסי' מ"ג הערתי דלכאו' חקירה זו תליא באיבעיא הש"ס חולין (ל') החליד במיעוט סימנים מהו ופיר"ת במיעוט קמא שתחב הסכין במיעוט הסי' כיון דא"צ לשחוט אלא הרוב המיעוט שעל הסכין הוי כאילו נחתך ול"ה חלדה הרי מצינו חידוש גדול דאף שבפועל לא נחתך מיעוט קמא ומחליד בחוש מכ"מ איבעי' לי' אי אמרי' כאילו נחתך גם בפועל ול"ה חלדה, גם בחולין (קכ"ח) בעי במשתחוה לחצי דלעת מהו שתעשה יד לחבירתה ובחי' הר"ן דאיבעיא לי' כיון שעומד לתלש שוב ל"ה יד והיינו דאמרי' כאילו נתלש בפועל, וצ"ע לפי"ז בתוס' חולין (ע"ג) ד"ה הוכשרו דאפי' עושה האבר נפול הוכשרו משום בהמה נעשית יד לאבר ולכאו' הרי הוא בעי' הש"ס חולין (קכ"ח) אי במקום דחשבינן כנפול אי הוי יד והארכתי עוד בזה ואכ"מ, לפי"ז הכ"נ לגבי סופן לטמא ט"ח דא"צ הכשר שכתבו התוס' ב"ק דהוי כנגעו בהן מים ושרץ בפועל י"ל דתלי' בחקירה הנ"ל וי"ל ג"כ לתלות זה באיבעיא הש"ס זבחים (צ"ב) אי חטאת העוף צוארה ככ"ש דמי כיון דלא אצרכה כ"ש והיינו כיון דלא צריך כ"ש הוי כאילו היו בכ"ש והכ"נ כיון דלא צריך הכשר מים הוי כאילו בא עליו מים ושרץ: