חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נ · ב
ולענד"נ לתרץ הנה בכריתות (כ"א) גבי ונבלת בהמה א"צ הכשר כגון דאיכא פחות מכזית נבלה וצירפה לפחות מכביצה אוכלי' כו' דמבואר דמשום הנבלה שסופו לטמא ט"ח גם הבצק שעמו א"צ הכשר וכ"כ הר"מ מפורש בפ"ג מטו"א שאין הכל צריך הכשר ועיי' חי' הרמ"ל עוקצין שהסביר עפ"י תוס' ב"ק (ע"ב) דסופו לטמא ט"ח שא"צ הכשר היינו דחשבינן כאילו הוכשר במים וכאילו נגע בשרץ ממילא גם שאר האוכלין המחוברין לו מוכשרין ונטמאין עמו:
ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דר"ש מקשה כה"ג ביוה"כ יוכיח ולא תקשי האיך הוכשרו האימורין, משום דהכא בפרים הנשרפין דהבשר סופו לטמא ט"ח ממי' גם האימורין א"צ הכשר דהו"ל כאילו הוכשר במים וכמו שהוכשר הבצק אע"פ שלא בא עלי' מים. ואע"ג דבזבחים (ק"ה) אמרי' דפרים הנשרפין אין מטמאין בפנים דעדיין אין סופן לטמא ט"ח דמחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי מ"מ כתב בפנים מאירות לזבחים שם דאליבא דר"ש דכל העומד לזרוק כזרוק דמי מקרי גם בפנים סופן לטמא ט"ח וא"כ מקשה הכא שפיר ר"ש לשיטתו: