חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נ · א
ביומא (ד"ז) א"ל ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח הק' כאאמו"ר הגאון רשכבה"ג זצלה"ה דהרי לר"ש לשיטתו בתוספתא הביאו התוס' ב"ק (ע"ב) פרים הנשרפים אין מטמאין טו"א רק דמשכחת טומאה באימורין לר"ש כתוס' מנחות (ק"א) משום דאכילת מזבח שמה אכילה ואע"ג בנטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם מ"מ אמר בירושלמי יומא פ' ב' שעירים דפרים הנשרפים אבדו אימורים לא יזרק את הדם דל"ה אכילת מזבח, אבל אכתי תקשי איך הוכשרו האימורין דבפסחים (כ') אמרי' בפרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר דע"י העור הוכשר הבשר משום יד ושומר להכשר אבל הרי בחולין (קכ"ח) בעי ר' ירמי' המשתחוה לחצי דלעת אסרה מהו שתעשה יד לחבירתה והיא אליבא דר"ש דאוכל שא"י להאכילו לאחרים אינו אוכל דל"ד לשאר ידות דהכא אוכל גמור הוא אבל דבר אחר גרם לו שא"ר להאכילו לאחרים עיי"ש בתוס' וא"כ הכ"נ רק העור נעשה יד ושומר משום דהעור מצד עצמו ל"ה אוכל אבל הכא דגם הבשר אמקב"ט לר"ש משום שא"י להאכילו לאחרים א"כ איך הוכשר הבשר ומה מקשה ר"ש לשיטתו עכתו"ק בתשו' כוכב מיעקב סי' ס"ג נשגבה נפלאה: