חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מט · א
העיר ביומא (ז') מיתיבי הי' מקריב מנחת פרים ואילים וכבשים ונטמאת בידו אומר ומביאין אחרת תחתי' כו' מאי לאו פרים אילים וכבשים דחג א"ל ר"נ לאו פרים פר ע"ז אע"ג דציבור הוא כיון דלא קביע זמן מהדרינן אילים באילו של אהרן אע"ג דקביע לי' זמן כיון דיחיד הוא מהדרינן וקשה להתוס' לקמן ד"ה מכלל דבאיכא תרתי ריצוי ציץ וק"צ לא מייתי אחריתי והש"ס דמקשה הכא מאי לאו דחג אלמא למ"ד דחוי' בציבור אומר לו הבא אחרת תחתי' היינו בנשבר הציץ עכ"ד וא"כ הא תינח בפירכת הש"ס משא"כ לבתר דמשני פרים פר דע"ז ע"כ איירי בדאיכא ציץ כמו"ש התוס' ד"ה פרים דאל"כ אינו דוחה כל שאין זמנו קבוע וא"כ הדר תיקשי לגבי אילים באילו של אהרן אמאי מביא אחרת תחתי' כיון דאיכא תרתי ק"צ וריצוי ציץ עכ"ק, ויפה הערת לכאו' והנה בפשיטות י"ל דאטו בחדא מחתא מחיתינהו וי"ל דלצדדין קתני דפרים פר ע"ז מיירי דאיכא ציץ ואילים באילו של אהרן בדליכא ציץ, שו"ר בשעה"מ ה' בי"מ שהעיר בכ"ז: