חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מח · כא
כ"ג כתב לתרץ קו' הנ"ל בערכין (י"א) מה דאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' ולא אימלך על העומר גופי' דקדים לי' לשי' הר"מ, משום דלכאו' אמאי יהי' העומר קדום הרי בזבחים (פ"ט) אמרי' דכל מיני דמים קודמים למנחות גם דאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת משום דכליל קודם א"כ הרי כבש הוא מין דמים וכליל, רק דעומר יש לו מעלה שמתיר את החדש וכהא דזבחים (צ"א) דאשם מצורע קודם לחטאת משום דמכשיר עדיף ממכפר וה"ה דעדיף מכליל, כיון דמכפר וכליל שניהם שקולים כר"מ פ"ט מתו"מ ה"ה, משא"כ בימי חזקי' שכלו לטהר המקדש ובשעת האיר המזרח לא ידעו הכהנים אם תגמר היום הטהרה להקרבת העומר ממילא דהאיר המזרח מתיר כהא דסוכה (מ"א) דאיבני בחמיסר ובשאג"א החדשות דהיכי שלא הי' מוכן בשעת האי"מ להקרבת העומר האי"מ מתיר וממילא הי' אז הבאת העומר רק לקיים מ"ע דהביאכם, ושוב באותו הזמן הי' הדין דכבש קודם לעומר כיון שלא הי' להעומר מעלת המתיר עכ"ד הנחמדים, אבל צ"ע בזה דהרי במנחות (ס"ח) פריך למ"ד אפי' בזמן שבהמ"ק קיים האי"מ מתיר מדתנן העומר הי' מתיר במדינה ושתהל"ח במקדש ומשני למצוה, הרי מפורש דאפי' היכי שבא העומר רק למצוה קרי לי' מתיר ועתו"ס זבחים (מ"ג) ד"ה והלבונה דאימורין ל"ח מתיר כיון דלא מעכבי ובאמת כן מוכח מש"ס מנחות (כ':) אדרבה דם הול"ל שכן מתיר כמותה אבל בתוס' מנחות (מ"ט:) ד"ה כבשי לתי' הא' לחם איקרי מתיר אע"ג דקודם לשתהל"ח אם הביא כשר: