חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מח
יגדל ירום וגבה מאוד הוד כתר תורה רישא דדהבא וגברא רבא הרב הגאון המצוין הצדיק המפורסים סוע"ה כקש"ת מו"ה יחזקאל שליט"א האבד"ק נמשעלסק [הוא האדמו"ר מאסטראווצע יע"א]:
אחד"ש כג"ת נתמלאה ביתי אורה ואורו עיני באור תורתו כי זרח עם קונטרסו היקר מלא זיו ומפוק נגה החריפות והבקיאות ותיקר אצלי לטייל עם כ"ג בגן עדן ההלכה ואמנם שאני מוקף כעת בחבילי טרדון ומניעות שונות נקטינא בקצרה ועוד חזון למועד אחר ברצה"ש:
א
כ"ג צלל במים אדירים שטף ועבר לסוגי' דסוכה (מ"א) התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק כו' ל"צ דאיבני בלילה א"נ סמוך לשקיעה"ח והק' בתוס' על י"מ שפי' דאיבני סמוך לשקיעה"ח דעיו"ט דאי שקיעה"ח דחמיסר הא אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט שהרי באוקימתא דאיבני בלילה ג"כ תיקשי הא אין בנין בהמ"ק בלילה ועכצ"ל דבנין דלעתיד שהוא ביד"ש אפשר בלילה א"כ הה"ד שיבנה ביו"ט וכ"ג העלה בזה פנינים יקרים:
ב
וזה שרחש לבי בהשקפה ראשונה בישוב קו' התוס' הנה לכאו' קשה מ"ש התוס' דמקדש העתיד יבא בנוי ומשוכלל מן השמים שסותר למתני' דתמיד פ"ז מ"ג יה"ר שיבנה ב"ב אמן, ולקמן סוכה (נ"ב) דחשיב ארבעה חרשים שיבנו בהמ"ק וראיתי כבר מי שהביא להעיר זה בשם ס' העל"נ ואיננו תח"י:
ואמנם אי מהא ל"ק דכן מצינו במעשה המנורה דכ' כן עשה את המנורה אף שאמר במד' הביאו פירש"י שע"י הקב"ה נעשית מאלי' והכ"נ בבנין המקדש י"ל שנקרא מעשה ארבעה חרשים ע"י שיבנה בזכותם ע"ד שנ' א"ת בניך אלא בוניך כעי"ז עיין תוס' מנחות (כ"א) בהא דספרי שאריב"ז מה שעשו ושרתו ידי שכחתי לאו דהוא עצמו קאמר דלא הי' כהן אלא כלומר ע"פ הוראתו ובתוס' ב"ב (פ"א) בשי' הרשב"ם דבצרן שליח יכול הבעלים לקרות הנה הבאתי ודו"ק:
ג
אבל נראה דעיקר דבר זה אי בנין דלעתיד יהי' ביד"ש תלוי' בפלוגתא דבירושלמי פ"ה דמע"ש אמר זאת אומרת שבהמ"ק עתיד להבנות קודם למלכות ב"ד, אך בר"מ פי"א מה' מלכים כתב דמלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל כו' מבואר דלא שמיעא לי' כלומר לא ס"ל שי' הירו', וראיתי בס' ויקן יוסף שכתב דהרמז"ל ודאי דרב חילי' דדחה הירושלמי מאיזה ברייתא אחרת הידועה לו עיי"ש, והנה ידועה גם לנו שהר"ם סמך אברייתא דסוכה (נ"ב) דקחשיב משיח ב"ד בין ארבעה חרשים:
באופן דמ"ש התוס' שיהי' בהמ"ק לעתיד ביד"ש תלוי בפלוגתא דלשי' הירו' שיבנה קודם למלכות ב"ד וקיבוץ נדחים בודאי יהי' נבנה ביד"א משא"כ לפי ש"ס דילן שתולה בנין בהמ"ק בביאת המשיח לא יהי' ביד"א כ"א ברוח שיתגלה בנוי ומשוכלל מן השמים:
ד
ולכאו' תיקשי לפי"ז בהא דמשני דאיבני בלילה והיינו ביד"ש בביאת המשיח והרי אמרי' בעירובין (מ"ג) כבר מובטח להן לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט מפני הטורח ומשוה"כ במי שנדר ואמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ויו"ט מדאלי' לא אתא בע"ש ועיו"ט משיח לא אתא בשבת ויו"ט ופריך הש"ס דבחד דשבא לישתרי אי יש תחומין למעלה מעשרה דלא אתא אלי' בשבת א"כ איך חיישינן שיבנה בליל ט"ז ע"י משיח הרי לא אתא אלי' ביו"ט אי יש תחומין למעלה מי' אך הרי בעירובין שם משני דלכך בחד בשבא אסור משום דהאי תנא ספוקי מספקא לי' אי יש תחומין ולחומרא א"כ הכ"נ אסור יום הנף משום חשש דאיבני בלילה דשמא אין תחומין למעלה מי' ואתא אלי' בט"ו ומשיח בט"ז:
ואמנם בשינוי' דאיבני סמוך לשקעה"ח לפי התוס' שהוא שקיעה"ח דחמיסר והרי אלי' לא אתא בארביסר דאין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט, וא"כ משיח לא בא בחמיסר, רק שיתכן עפ' שי' הירו' הנ"ל דבנין בהמ"ק עתיד להבנות קודם למלכות ב"ד ואינו תלוי בביאת אלי' ומלך המשיח:
ה
ומעתה מיושב קו' התוס' הנ"ל כמין חומר דרק להך שינוי' דמשני דאיבני בלילה יתכן שפיר דאיבני ביד"ש בלילה משא"כ למאי דמשני דאיבני סמוך לשקעה"ח ממנ"פ לא משכחת לה בשקעה"ח דחמיסר דאי איבני ביד"א כשי' הירו' הרי אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ואי דאיבני ביד"ש בביאת המשיח הרי לא אפשר שיהי' בשקעה"ח דחמיסר דהרי אלי' לא בא בע"ש ועיו"ט ועכצ"ל כפי הי"מ דאיבני סמוך לשקעה"ח דעיו"ט ודו"ק:
ו
ואכתי פש גבן ליישב פי' התוס' דאיבני סמוך לשקעה"ח דחמיסר וביד"ש שהקשיתי שהרי אין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט, וי"ל עפי"ד הר"מ פ"ד דנזירות הי"א דהריני נזיר ביום שבן דוד בא דמותר בשבת ויו"ט משום דספק אם יבא בשבת או ביו"ט דשמא יש תחומין למעלה מי' וספק נזירות להקל וכתב בכ"מ דשי' הר"מ הוא דרק למ"ד ספק נזירות להחמיר הוכרח הש"ס לטעם דאין אלי' בא בע"ש ועיו"ט אבל למאי דקיי"ל ס' נזירות להקל ל"ל להאי טעמא, ובלח"מ כתב דלא תיקשי לפי"ז גם בחד בשבא לשתרי משום ס' נזירות להקל דשמא יש תחומין ולא אתא אלי' בשבת משום דלמסקנא בחד בשבת אסור דלמא יבא אלי' ביום א' או ביום ה' דאע"ג דכ' הנני שולח לכם את אלי' הנביא לפני בא יום ה' הגדול לא לפני סמוך ממש ליום רק אפשר יום או יומים מקודם וא"כ גם הכא ניחא שפיר דחיישינן דאיבני סמוך לשקעה"ח דחמיסר ואי דאין אלי' בא בע"ש ועיו"ט מ"מ אפשר דאתא מקודם עיו"ט ובהמ"ק איבני בחמיסר בביאת המשיח דשמא אין תחומין וכדאמר בגמ' דתנא ספוקי מספקא לי':
ז
ועפי"ז יתכן בישוב קו' התוס' מנחות (ה' וס"ח) בהא דפריך הש"ס אי ס"ד עד הביאכם למצוה משום מצוה ליקו ולגזור והק' דאמאי לא נגזור משום עשה דאפי' באי' הכנה דרבנן אשכחן בפ"ק דביצה דגזרינן שמא יבנה בהמ"ק עכ"ק:
ולהאמור מתורץ היטב כיון דכל עיקר תקנת ריב"ז היא רק משום ספיקא דשמא אין תחומין למעלה מי' דתנא ספוקא מספקא לי' ולחומרא א"כ כמו דלגבי נזירות מותר בשבת ויו"ט דמשום ס' נזירות להקל אמרי' שמא יש תחומין א"כ הכ"נ אס"ד דעד הביאכם למצוה משום מצוה ליקו ולגזור בספיקא דמשום מצוה לחודא הול"ל ספק להקל כה"ג דנזירות ושמא יש תחומין ולא משכחת דאיבני ביו"ט משא"כ בפ"ק דביצה דהתם גזרינן שמא יבנה בהמ"ק בשאר ימוה"ש לא בשבת ויו"ט לכך אפי' לגבי הכנה דרבנן גזרינן ודו"ק:
ח
כ"נ העיר פלאות בשינוי הסוגיות, דבסוכה (מ"א) אמר מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק ואינהו לא ידעי דאשתקד דל"ה בהמ"ק האיר המזרח מתיר השתא דאיכא בהמ"ק עומר מתיר הרי דתלי טעמא בהוויית בהמ"ק גם משני דאיבני סמוך לשקעה"ח ולא מפרש דאיבני בחמיסר וע"ז סובב פי' הי"מ והתוס' הנ"ל ואילו בר"ה (ל') אמר מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק ולא ידעי דאשתקד ל"ה עומר האי"מ מתיר כו' וכו' ומשני להדיא דאיבני בחמיסר סמוך לשקעה"ח, וכ"ג כתב בזה דברים נחמדים:
ט
והנה ע"ד שינוי הסוגיות דאמר בר"ה בהדיא דאיבני בחמיסר סמוך לשקעה"ח לפי האמור י"ל דשני הסוגיות פליגי בשי' הירו' וש"ס דילן אי בנין בהמ"ק קודם למלכות ב"ד דהש"ס בסוכה אזיל בשי' הירו' א"כ דלעתיד יהי' ביד"א לכך אא"ל דאיבני בחמיסר דהא אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ועכצ"ל דאיבני סמוך לשקעה"ח עיו"ט כפי' הי"מ משא"כ הש"ס בר"ה אזיל לשם ש"ס דילן (סוכה נ"ב) דמלך המשיח בונה בהמ"ק והיא ביד"ש כנ"ל לכך נאמר דאיבני בחמיסר, אך בזה אכתי לא מיושב שינוי הסוגיות במאי דתלי בבהמ"ק או בעומר לחוד כנ"ל:
י
אך י"ל ע"ד הפלפול קצת דחדא בחברתה מישך שייך הנה בקו' רש"י ותוס' דאיבני בחמיסר הא אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט כבר העלה בשו"ת מהר"א הלוי סי' פ"ח דבנין מזבח יהי' דוחה שבת ויו"ט דכמו דאמר בריש יבמות מה לתמיד שכן ישנו לפני הדיבור דכ' ויעלו עולות הכ"נ הרי בקרא זה כתיב ג"ז ויבן מזבח א"כ י"ל דאיבני מזבח בחמיסר והדברים עתיקים בספרי המחברים:
גם כתבתי בתשו' לחדוד התלמידים דאף א"נ דנשים אין חייבים בבנין בהמ"ק משום דהוי מעשהז"ג ובר"מ פ"א מה' בה"ב דנשים חייבים לבנות לסעד כבר הקשו עליו בזה מ"מ בבנין מזבח י"ל בודאי נשים חייבין עפי"ד השואל שהביא משם המחברים בישוב דברי החינוך דנשים חייבין במצות ספור יצ"מ שהק' עליו דהרי הוא מעשהז"ג ותי' משום דהוי מ"ע דלפני הדיבור לא דמי לתפילין דל"ה בפועל לפה"ד לפי"ז להאמור דבנין מזבח הוי מ"ע שלפני הדבור בפועל שפיר דנשים חייבין א"כ מיושב קו' התוס' די"ל דאפשר דאיבני מזבח בחמיסר ע"י נשים דליתנהו בעשה דשבתון ובבנין מזבח חייבין ומה דאמר דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ול"ה אפשר ע"י נשים משום דבבנין בהמ"ק אין נשים חייבין ולש"ל עדול"ת אבל הכא דכבר כתבו התוס' בסוכה דלמ"ד קדושה ראשונה קלע"ל דמקריבין אע"פ שאין בית מ"מ מזבח בעי (והוא נגד דהתוס' זבחים (נ"ט) דבמנחה ל"ב מזבח אבל שי' רש"י מנחות (ה') מבואר כשי' תוס' סוכה הנ"ל) וא"כ הכא דלא בעי כ"א מזבח וזה אפשר גם ביו"ט כנ"ל:
יא
ומעתה מיושב שינוי הסוגיות דבר"ה דתלי טעמא בעומר ולא בבהמ"ק עכס"ל ק"ר קלע"ל ול"צ כ"א מזבח שפיר קאמר ג"כ דאיבני בחמיסר משום דבנין מזבח דוחה יו"ט משא"כ בסוכה דתלי באשתקד דל"ה בהמ"ק דס"ל ק"ר לא קלע"ל ובעי ג"כ בנין בהמ"ק לכך לא קאמר דאיבני בחמיסר משום קו' התוס' דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט:
יב
ובמק"א כתבתי בישוב הר"מ דנשים חייבין בבנין בהמ"ק אף דהוי מעשהז"ג עפי"ד המעה"ת בישוב קו' התוס' קידושין (ל"ו) לגבי סמיכה שחידש דבקדשים מעשהז"ג נשים חייבות דלא ילפינן מת"ת דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהיקש תפילין מת"ת וכה"ת איתקש לתפילין, והנה בתוס' יומא (כ"ג) לחד תי' דבגדי כהונה לא מקרי קדשים לענין זה דחוזר ומלמד בהיקש ונ"ל דב' התי' בתוס' תלי' במחלוקת התוס' קידושין (נ"ד) והריטב"א אי בג"כ הוי ככ"ש דיש בהן מועל אחר מועל ויותר י"ל דגם לשי' התוס' דיש בהן מא"מ מ"מ הדבר תלוי בסתירת שי' התוס' מעילה (י"ט) ומנחות (ק':) אי כ"ש אף דיש בהן מא"מ מ"מ יועיל בהו פדיון ותי' הא' שבתוס' יומא הנ"ל דבג"כ ל"ה כקדשים וחוזר ומלמד בהיקש אתי' עפ"י שיטתם במעילה דכ"ש יש להן פדיון ומעתה למאי דאיתא בתוספתא ור"מ פ"א מה"ב דאבני היכל ועזרות שנפגמו אין להן פדיון ועיין מלחמות ע"ז (נ"ב) לענין באו פריצים וחללוה בזה א"כ פשיטא דמקרי קדשים לענין זה דא"ח ומלמד בהיקש וניחא שפיר פסק הרמז"ל דנשים חייבים בבנין בהמ"ק אף דהוי מעשהז"ג:
יג
וחזות קשה לי בסוגיין דמשני דאיבני בלילה לפי"מ דאמר בתענית (י"ז) דכהנים אסורים בשתיית היין מ"ט מהרה יבנה בהמ"ק ובעינן כהנים הראויים לעבודה והק' בתוס' דבלאה"כ אסורין בעבודה דט"מ נינהו וצריכי הזאה ותי' דמ"מ מותרין בעבודת ציבור דטומאה הותרה בציבור והק' המפו' דהרי טמאין ג"כ משום טומאת זיבה דלא הותרה בציבור ותי' עפי"ד זבחים (ל"ב) בטמאי מתים ונעשו זבין הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן ואביי אמר התם הואיל ואשתרי אשתרי אמרי' הואיל ואידחי אידחי לא אמרי' ואע"ג דרבא ס"ל להיפוך משום דרבא לשי' בתוס' יבמות (ח') דלית לי' הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ לדידן ולפי"ז איך משני הכא דאיבני בלילה הרי לגבי מנחת העומר דאמר ביומא (ז') דלכ"ע דחוי' בציבור משום דאיכא שירים לאכילה א"כ אף אי איבני בהמ"ק בשקיעה"ח א"נ דאיבני בלילה לא יהי' אפשר להקריב העומר משום דט"מ הן הכהנים וגם טומאת זיבה יש להם ולש"ל הואיל ואשתרי אשתרי כיון דבעומר טומאה דחוי' בציבור וכיון דלא יהי' אפשר להקריב העומר שוב יהי' האיר המזרח מתיר:
וי"ל למאי דאמר בנדה (ו') חבריא מדכן בגלילא והר"ש פ"ג דפרה הביא התוספתא דכשעלו מן הגולה הי' להם אפר פרה ועפירש"י שבת (ל"ד) ד"ה תורמס ותוס' מנחות (כ"א) ד"ה שהכהנים וירושלמי ברכות ר"פ כ"מ ר"ח ור"י סלקין לבי חנוותא וגירסת מהרש"ס למי חטאתא א"כ שפיר התקין ריב"ז שיהי' יום הנ"ל אסור משום גזירת אשתקד דאיבני בשקעה"ח או בלילה בעת הזאת שיהי' להם מזומן אפר הפרה וחבריא מדכן בגלילא דאז יהי' עומר מתיר ויאמרו אשתקד וכו':
יד
ובזה מתורץ גם קו' כ"ג בהא דמקשה אי דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי כו' והרי התוס' ברכות (כ"ח) הק' בפסחים (נ"ח) אמר דמוספין בשש וביומא (ג') מבואר שהיו נשחטין עם התמיד של שחר ותי' דהתם מיירי בשבת וכפי שביאר הצל"ח שם דבר"ח הי' צריך להקדים המוסף אחר תמיד ש"ש כדי שיהי' שהות להקריב נדונ"ד וכן ביו"ט קרבנות היום משא"כ בשבת היו מאחרין התמיד עד סוף זמנו כדי לקיים דבר יום ביומו הנאמר במוספין ויהיו סמוכים לתמיד ומעתה אי איבני בחמיסר ע"כ שיקרב ק"צ בטומאה כתוס' תענית (י"ז) הנ"ל ממילא לא יקריבו ע"ר ושלמי חגיגה א"כ מוספין בשש ואחריו העומר א"כ מאי מקשה מחצות היום תשתרי הרי אז בחצות לא יהי' עוד נקרב העומר והיא הערה נפלאה:
ולהנ"ל מתורץ דכל עיקר מה שהתקין ריב"ז הוא משום היכי דאיבני בעת שהי' להם אפר פרה וא"כ ממנ"פ מחצות היום תשתרי:
טו
כ"ג כתב בישוב קו' התוס' סוכה (מ"א) הנ"ל על פי' הי"מ דאיבני בחמיסר עיו"ט והרי י"ל דאיבני ביד"ש כמו לשינוי דאיבני בלילה ותי' עפ"י הערת האחרונים לפמ"ש הכו"פ סי' ק"ב דכשיבנה המקדש יהיו כל התבואות שבעלי' אסורים דהאיר המזרח שמקודם בנין בהמ"ק א"י להתיר וכמו שהי' בעת ביאתן לא"י כדברי הירו' בתוס' ר"ה י"ג) א"כ איך יהי' אפשר לקדש אז העזרה בשירי מנחה דיהי' אסור להקריב שום מנחה מן החדש משום ממשקה ישראל כמבואר במנחות (ס"ח) רק דאי איבני בהמ"ק ביד"א יש עצה להקדיש התבואה קודם גמר הבנין ולא יחול אי' חדש דאאתע"א וכמו שתי' הטה"ק לקו' התוס' מנחות (ס"ו) וכל זה אי איבני ביד"א משא"כ אי איבני ביד"ש הלא נסתם כל חזון מתי יבנה וליכא עצה זו א"כ יהי' חסר הקידוש למ"ד ק"ר לקלע"ל שכתב המעה"ח שיהי' צריך קידוש מחדש לעתיד ורק לשינוי' דאיבני בלילה אפשר לקדש במנחת העומר של מחרת למקרי קידוש בשעת בנין דאין מחו"ז לבו ביום וכ"כ הריטב"א שבועות, ובזה אתי שפיר שינוי הסוגיות דר"ה וסוכה הנ"ל דתלי' בדין ק"ר אי קדשה לע"ל עכתו"ד פח"ח:
טז
והנה מלבד דלמ"ד ק"ר לקלע"ל אמרי' בשבועות דא' מכל אלו תנן א"כ אפשר לקדש גם בלא מנחה, אבל עוד יש לפלפל דבזבחים (נ"ט) אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין ור' יוחנן אמר אפי' קדשים שהיו שם, מיתיבי כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ואח"כ נבנה המזבח פסולים נבנה דחויין מעיקרא נינהו כו' ובתוס' הק' דהרי ר"י גופי' ס"ל בבהמה של שני שותפין דדיחוי מעיקרו הוי דיחוי ותי' הלח"מ בשי' הרמז"ל דהכא דהוי קדוה"ג עדיפא דלא אמרי' בי' דיחוי מעיקרו משא"כ בבהמה של שני שותפין דהוי קדו"ד, א"כ לא יהי' אפשר להקריב העומר אחר שיבנה המזבח דבקדושת דמים אף דיחוי מעיקרו הוי דיחוי:
יז
ובתשובה לח"א זה כמה שנים כתבתי בישוב הערתו לשו"ת מהרי"א הלוי סי' פ"ח דבנין מזבח דוחה יו"ט משום דהוי מ"ע שלפה"ד א"כ בשבועות (ט"ו) דארמב"ח אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ולא אפשר בשתהל"ח דאי נבניי' מאתמול ונקדשי' באתמול שתהל"ח בשחיטת כבשים הוא דקדשי נבניי' ביו"ט ונקדשי' ביו"ט אין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט להנ"ל אכתי תיקשי דנשייר המזבח ונבניי' ביו"ט ונקדשי' בשתהל"ח:
ולהנ"ל מתורץ דהרי במנחות (ק') תנינן דשתהל"ח נאפות מעיו"ט לפי שאין דוחה את השבת ולא את היו"ט וא"כ עכצ"ל שיהי' המזבח כבר נבנה מעיו"ט דאי לא נבנה עד היו"ט הרי כבר נפסלו השתהל"ח מעיו"ט דקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ונבנה פסולין משום דיחוי מעיקרו בקדושת דמים והכא דאמרי' שתהל"ח בשחיטת כבשים הוא דקדשי א"כ מעיו"ט שלא נשחטו הכבשים עדיין אין להן קדוה"ג וא"כ א"א לשייר במזבח דנבניי' ביו"ט:
ובזה מתורץ קו' התוס' שם דמאי קאמר בשחיטת כבשים הוא דקדשי הא איכא מ"ד דתנור מקדש ומה שתירצו דגם אליבי' לא מצי אפי מאתמול משום פסול לינה אכתי תיקשי למה מיאן הש"ס לפרש כן, ולהאמור ניחא שפיר דהרי במנחות (צ"ה) אמרי' דמאן דס"ל תנור מקדש עכדס"ל דשתהל"ח דוחה יו"ט דאל"כ איפסלא בלינה א"כ הרי מוכרח דרמב"ח דאמר אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ולא בשתהל"ח דס"ל אין תנור מקדש דאל"כ הרי שתהל"ח נאפות ביו"ט ושוב אפשר דנשייר המזבח ונבניי' ביו"ט וגם השתהל"ח יהי' נאפה ביו"ט אחר שכבר נבנה המזבח ועכדס"ל דאין תנור מקדש:
יח
ובזה אתי' לי שפיר סוגי' דזבחים (צ"ה) דבעי רמב"ח תלאו באויר תנור מהו ת"ש תנור של מקדש של מתכת הי' ואס"ד בישול בלא בלוע לא קפיד נעביד של חרס ומשני כיון דאיכא שירי מנחות דאיכא בישול ובלוע כו' והק' בצ"ק דמאי מקשה נעביד של חרס הא למ"ד תנור מקדש הוי כ"ש ואין עושין כ"ש של חרס:
ולהנ"ל עולה כמין חומר דשפיר מקשה לרמב"ח לשיטתו בשבועות הנ"ל דעכס"ל אין תנור מקדש, ומתורץ ג"כ קו' המפו' על הר"מ דפסק דרק בחטאת כ"ח צריך שבירה א"כ מאי משני כיון דאיכא שירי מנחות דאיכא בישול ובלוע הרי מנחת חוטא אינה צריכה שמן ולהנ"ל הרמז"ל לשיטתו דס"ל תנור מקדש א"כ ל"ק לדידי' נעביד של חרס דאין עושין כ"ש של חרס והדברים משמחים:
יט
עתה אפנה לדברי כ"ג בנוגע לתשובתי בסי' הקודם לבנו הרב נ"י על ההערה הגדולה בערכין (י"א) שכתבתי דהעומר לא היו יכולים לעשות שלא הי' להם שמן למנחות מזומן שלא הכינו בטומאתם, ע"ז העיר כ"ג שהרי מנחת העומר קרב בטומאה ונטמאת מנחה"ע אומרים לו הוי פקח ושתוק, גם דבסוכה מ"א דקאמר דאיבני בלילה מבואר דאפשר לעשות מנחה"ע בזמן מועט, הנה כוונתי פשוטה דאף שמנחה"ע קרב בטומאה מ"מ ודאי לא באו להקדיש לכתחילה שמן טמא ע"מ להקריב בטומאה דחוי' שלא יהיו שירי' נאכלים, והלום ראיתי בבי"צ יו"ד ח"ב סי' קכ"ג שכ"כ בביאור התוס' סוכה (מ"א) דגם למ"ד קלע"ל בעי מזבח דאף להתוס' זבחים (נ"ט) דמעלה מנחה בלא מזבח מ"מ כיון דשירי' אין נאכלין אסור להקדיש לכתחלה לאבוד כה"ג דמנחות (פ"א) וכי מפרישין תחלה למותרות:
מלבד זה י"ל דהרי נטמאו אז בטו"מ גם בטומאת ע"ז כתוס' סנהדרין (י"ב) רק אף שכתב הפר"ח לה' חנוכה דטומאת ע"ז לא הותרה בציבור מ"מ אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי כהא דזבחים (ל"ב) בטמאי מתים ונעשו זבין משא"כ לגבי מנחה"ע הואיל דאיכא שירים לאכילה דדחוי' בציבור, וא"כ לא היו יכולים להקריב מנחה"ע שנילושה בשמן טמא ובודאי היכא דאיבני בלילה או בשקעה"ח לא הי' אפשר להכין שמן טהור דצריך הכנה דרבה כדאמר בנדה (ו') חבריא מדכן בגלילא ופירש"י חברים מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחות שמא יבנה בהמ"ק בימיהם:
כ
כ"ג כתב להצדיק דברי דא"א להקריב עומר בטומאה ע"פ המבואר בפסחים (ע"ז) בהא דעומר ושתהל"ח באים בטומאה מתני' דלא כר' יהושע דבעי תרתי בשר ודם ומשני הא ביחיד הא בציבור ופירש"י דטומאה הותרה בציבור, מבואר דלמ"ד טו"ד אין מנחה"ע קרבה לכתחלה כשנטמאת כולה דהוי כנאבדו שירים ובסנהדרין (י"ב) איתא דחזקי' הי' ס"ל דטו"ד בציבור, יישר כח כ"ג שמהפך בזכותי, אמנם פירש"י צ"ע לי שהרי התם לגבי מנחה"ע ליכא למ"ד טומאה הותרה בציבור כדאמר ביומא (ז') משום דאיכא שירים לאכילה ומצאתי בס' ויקן יוסף שהעיר כן והעלה עפי"ז דגם מנחה"ע הותרה רק דלענין זה דחוי' דמהדרינן אטהרה שיהיו השירים נאכלין, ובחבורי משמרת להבית סי' ג' הערתי בירושלמי פ"ד דשקלים ההן עומר מהו שיזרע בתחלה לא נמצא כקומץ על שירים שאינן נאכלים א"ל נעשה כחמשה דברים הבאים בטומאה והקשיתי דהרי בפסחים (ע"ז) אמרי' אע"ג דמודה ר"י שאם זרק הורצה ה"מ בנטמא אבל לא באבוד ושרוף ולכאו' היא קו' עצומה, אבל הגאון האבד"ק טארנא שליט"א [ז"ל] כתב לי לתרץ ע"פ התוס' מנחות (ט') דבפסול דל"ש בזבח ל"ה כאבוד ושרוף:
כא
כ"ג כתב לתרץ קו' הנ"ל בערכין (י"א) מה דאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' ולא אימלך על העומר גופי' דקדים לי' לשי' הר"מ, משום דלכאו' אמאי יהי' העומר קדום הרי בזבחים (פ"ט) אמרי' דכל מיני דמים קודמים למנחות גם דאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת משום דכליל קודם א"כ הרי כבש הוא מין דמים וכליל, רק דעומר יש לו מעלה שמתיר את החדש וכהא דזבחים (צ"א) דאשם מצורע קודם לחטאת משום דמכשיר עדיף ממכפר וה"ה דעדיף מכליל, כיון דמכפר וכליל שניהם שקולים כר"מ פ"ט מתו"מ ה"ה, משא"כ בימי חזקי' שכלו לטהר המקדש ובשעת האיר המזרח לא ידעו הכהנים אם תגמר היום הטהרה להקרבת העומר ממילא דהאיר המזרח מתיר כהא דסוכה (מ"א) דאיבני בחמיסר ובשאג"א החדשות דהיכי שלא הי' מוכן בשעת האי"מ להקרבת העומר האי"מ מתיר וממילא הי' אז הבאת העומר רק לקיים מ"ע דהביאכם, ושוב באותו הזמן הי' הדין דכבש קודם לעומר כיון שלא הי' להעומר מעלת המתיר עכ"ד הנחמדים, אבל צ"ע בזה דהרי במנחות (ס"ח) פריך למ"ד אפי' בזמן שבהמ"ק קיים האי"מ מתיר מדתנן העומר הי' מתיר במדינה ושתהל"ח במקדש ומשני למצוה, הרי מפורש דאפי' היכי שבא העומר רק למצוה קרי לי' מתיר ועתו"ס זבחים (מ"ג) ד"ה והלבונה דאימורין ל"ח מתיר כיון דלא מעכבי ובאמת כן מוכח מש"ס מנחות (כ':) אדרבה דם הול"ל שכן מתיר כמותה אבל בתוס' מנחות (מ"ט:) ד"ה כבשי לתי' הא' לחם איקרי מתיר אע"ג דקודם לשתהל"ח אם הביא כשר:
כב
מה שהעיר כ"ג לסייע להמעה"ח (דף ק"י) נגד הפנ"י ר"ה ל' דבכל המועדות עולה קודם לחטאת משום דשעירי ר"ח ורגלים הם על הספק דטומאת מקדש וקדשיו וראוי שתוקדם העולה דמכפרת על ח"ע שהוא ודאי וכמו"ש במג"א ס"י לענין אמירתנו עולה קודם לחטאת, לכאו' י"ל לפי"מ דאמר בר"ה (ל"ד) ל"צ אע"ג דהא ודאי והא ספק מבואר דספק דאו' חמיר מודאי דרבנן ובשאג"א סי' ב' נחלק עם הפר"ח לענין אי דאו' קדים לדרבנן והשאג"א הוכיח שאין קדימה וראי' מברכת היין קדמה לברכת קידוש היום דאו' וא"כ אפשר לפי"ז ג"כ שאין קדימה לודאי על הספק אך י"ל דשאני הכא שתלוי בכפרה קיל מעלת הבא עה"ס שאינו מכפר בודאי:
כג
מ"ש לענין פסול משום דל"ה ממשקה ישראל אם מותר להעלות לשם עצים כיון דגם בחולין אסור להעלות אם אינו ממ"י והביא מק"א נזיר (כ"ט), יש להעיר חדשות בהא דלשם עצים עפ"מ דפליגי ר' יוסי ורבנן בסוכה (מ') אי מוסרין פי"ש למשרה וכביסה ובתוס' שם דרבנן ס"ל סתם פירות לאכילה קיימי ול"מ מחשבה למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים ולר' יוסי מהני מחשבה, לפי"ז יתכן דלרבנן מה שמותר העלאת פסולין ע"ג המזבח לשם עצים אינו למשוי האימורין עצמן כעצים דמחשבה כזו לא מועלת, רק דמחשבת ההקרבה לחודא היא לשם עצים ע"כ הסברא דבפסול הנוהג גם בחולין לא מהני לשם עצים משא"כ אליבא דר' יוסי דאלים מחשבה לאימורים גופי' למשוי כעצים ודוק, רשמתי זה אך להעיר:
כד
מה שהעיר כ"ג במה שכתבתי דכבש העומר יהי' בכלל המוספין לדין עבר יומו בטל קרבנו ואיך יהי' בכלל המוספין הרי בהוריות (י"ג) אמרי' שבא בגלל העומר, הנה אי משום הא הלא איתא בתו"כ דעומר וכבש אין מעכבין זא"ז א"כ מקרי בא בגלל עצמו כה"ג דמנחות (מ"ה:) וגם הבאתי מלשון הר"מ פ"ז מתו"מ מקריבין יתר על מוסף כבש לעולה עם עומר התנופה א"כ יתכן שהוא בכלל המוספין לענין זה דעבר יומו בטל קרבנו:
כה
כ"ג הביא מס' הקנה ח"ב דף כ"ד שכתב ולא לאכול כרמל מתבואה חדשה עד הביאכם את קרבן אלקיכם הוא הכבש הבא עם העומר, ובאמת קיי"ל דרק העומר הוא המתיר את החדש ולא הכבש ומבואר להדיא בתו"כ פ' אמור יכול זה הכבש כו' והוא פלא, אבל אולי מזה להוכיח שיטתו דכבש ועומר מעכבין זא"ז ותו"כ לשיטתו דאין מעכבין וכמו שהק' המנ"ח שלא נמצא מקור לדברי התו"כ הנ"ל: ידידו דו"ש כנ"ק בכבוד והוקרה.