אור ברסלב
חזון נחום סימן מז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן מז

סימן מו

שלום להרב החריף ובקי מצויין בחדוד ועיון כו' כ' אברהם יצחק נ"י בהגאון הצדיק אבד"ק אסטראווצי שליט"א:

א

הגיעני מכתבך עם ח"ת טובים ונחמדים כו', א) הבאת ד' הר"מ פ"ז מהל' תו"מ הי"ב דעומר קודם לכבש הבא עמו ומקורו מגמ' הוריות (י"ג) ובלח"מ הביא מס' קרית ספר דכבש קודם לעומר ועיין מנ"ח מ' ש"ב ומ' ש"ז בזה והערת מערכין (י"א) ת"ש ויאמר חזקי' להעלות העולה וגו' כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' מי קבע ר"ח בזמנו דלקרב מתקיף לה רב אויא ולחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכיל וק' אמאי לא פריך עומר היכי קרב אלא ודאי דקרב הכבש ואח"כ העומר כד' הקרית ספר עכ"ד והיא הערה גדולה ומצאתי בחי' ח"ס לסוגי' זו שעמד בזה:

ב

ואמנם אם לדין יש תשובה דהתוס' שם כתבו וז"ל טובא תימא מאי ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אימלך אלא במוסף ט"ז בניסן ומאד תמי' לי על תמיהתם הרי מקרא כ' [דה"ב כ"ט] ויקדשו את בית ד' לימים שמנה ומיום וששה עשר לחדש הראשון כלו וכן להלן נאמר ויועץ המלך ושריו וגו' לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההוא כי הכהנים לא התקדשו למדי וגו' מבואר שעד ט"ז לחודש באמת לא הקריבו שום קרבן מפני שטרם טיהרו וקידשו הכהנים והמקדש ומאי תמהו התוס' ז"ל:

ג

ונראה שהתוס' סמכו אהא דמק' בגמ' ולחזי פסח היכי עביד הרי דפשיטא להש"ס דגם מקודם ט"ז הקריבו, ובאמת התוס' שם הביאו מה דק' לרש"י דבד"ה כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחודש השני ופי' בבה"ז דקו' אזלא אמאי דמקשה פסח היכי עביד שהרי לא עשו פסח ראשון במועדו ע"י שלא הטהרו עד ט"ז, רק אי משום הא לכאו' י"ל דבאמת עשו פסח ראשון במועדו מפני שטומאה הותרה בציבור ומה שנאמר ויועץ לעשות הפסח בחודש השני הוא על שעבר ניסן בניסן וכדאמר בסנהדרין (י"ב):

ד

ולפי"ז בדבר הערתך דלא פריך עומר היכי קרב הנה כיון שלא טיהרו עד ט"ז ל"ה אפשר להם מן המוכן להקריב מנחת העומר, דשאר מנחות ודאי ל"ה אפשר להכין בעודם טמאין דאמרי' במנחות (ע"ו) ולקחת סלת ואפית מלמד שניקחת סלת ומנין שאפי' חטין ת"ל ולקחת מ"מ יכול אף בשאר מנחות כן ת"ל אותה, מבואר דנקחות סולת רק אפי' במנחה"ע שהיו קוצרין במוציו"ט אכתי השמן הי' צריך הכנה רבה כמתני' דמנחות (פ"ו) שלשה זיתים הם ובהן שלשה שלשה שמנים וכיון שלא טיהרו ל"ה להם בודאי מזומן השמן למנחות ול"ה קרב העומר גם בט"ז ומבואר בתו"כ דהעומר והכבש א"מ זא"ז לכך הקריבו את הכבש בלא העומר וזה שאמר כבש הבא עם העומר קמבעי' לי' ועיין מנ"ח מש"כ דבש"ס לא נמצא מקור לזה דעומר א"מ את הכבש ולהנ"ל מכאן ראי' להתו"כ מדלא קמבעי' לי' עומר היכי עביד ודו"ק:

ה

ובהא דמנחות (ע"ו) הנ"ל מנין שאפי' חטין ת"ל ולקחת מ"מ, יש להעיר ממתני' פ"ב דפרה בפלוגתא דר"א וחכמים בפרה מעוברת שכתבו התוס' בב"מ דפליגי לגבי בתה דחכמים ס"ל מדכ' ויקחו אליך פרה בעי' בשעת לקיחה פרה א"כ ה"נ אדרבה מדכ' ולקחת סלת נימא דבעי' בשעת לקיחה סלת ועי' יומא (מ"א) דשני שעירי יוה"כ לקיחתן כאחד כ' בתויו"ט מדכ' יקח שני שעירין משמע דבשעת לקיחתן יהי' שנים וזה ג"כ צ"ע דא"כ יהי' תלוי בפלוגתא דר"א וחכמים הנ"ל לגבי פרה ועי' מתני' בכורים (פ"ג) דרש"א אעפ"כ חוזר וקורא כו' מדכ' ולקחת מראשית כמ"ש בפי' הרע"ב ואכמ"ל ועפ"י הנ"ל יש לעיין גם בשמן למנורה דכ' ויקחו אליך שמן זית נבעי בשעת לקיחה שמן:

ו

ויתכן עוד מה דלא אמר עומר היכי קרב להמבואר בגי' פירש"י ברכות (כ"ו) דעבר יומו בטל קרבנו כגון מוספין דבתמורה (י"ד) אמרי' דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הביאם אינו חייב באחריותן, מצינו דמה דאמרי' עבר יומו בטל קרבנו אין לנו מקרא כתוב אלא לגבי מוספין ובשאר קרבנות לא מצינו ובתוס' יומא (מ"ו) ד"ה אבל כ' דעולת שבת בשבתו הוה דרשי' אם נאנסו ולא שחטו תמיד של שבת ושחטו אותו ביוה"כ כו' ובמל"מ פ"ד ממעה"ק הק' דהא עבר יומו בטל קרבנו, וראיתי בס' טל תורה שכ' ליישב דשי' התוס' דל"ש זה כ"א במוספין וסייע מפירש"י ברכות (כ"ו) הנ"ל בהא דעבר יומו בטל קרבנו שפירש"י כגון מוספין, ולפי"ז ניחא שפיר דאבעי' להו בכבש הבא עם העומר שהוא נמשך עם מוסף של ט"ז דלמא לא איקבע ר"ח בזמנו וכבר עבר ט"ז וכיון שעבר יומו בטל קרבנו דדין הכבש הבא עם העומר שכתב הר"מ פ"ז מה' תו"מ ה"ג מקריבין יתר על מוסף כבש לעולה עם עומר התנופה נראה שהוא כדין המוסף ומה שאין כן לגבי שאר קרבנות דליכא בהו משום עבר יומו ועכ"פ לא מפורש ודו"ק, והתוס' שתמהו דאמאי לא אימלך אתמול שהקריבו תמידין ומוספין מה שכ' תמידין היא רק אגב גררא דמוספין דבלאה"כ הרי הקרבת תמידין בכל יום ויום ואינו תלוי בקביעות החודש:

ז

ואגב צ"ע לי בגמ' ברכות (כ"ו) הנ"ל דאבעי' להו טעה ולא התפלל מנחה מה שיתפלל ערבית ב' כו' אבל הכא תפלה במקום קרבן הוא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו וק"ל דאדרבה כיון דבמקום קרבן הוא ליכא בזה משום עבר יומו שהרי בקדשים הלילה הולך אחר היום כדאי' בחולין פ"ג ובתוי"ט פ"ד דפסחים (מ"ה) דתענית וקרבן שניהם שוין שהם לכפרה וע"כ גם בתענית הלילה הולך אחר היום ועי' ג"כ בט"ז או"ח תקס"ב סק"ח דתענית הוי כקרבן לענין מחשבה והכ"נ בתפלה דהוי במקום קרבן לא יהי' מקרי בלילה עבר יומו:

ח

ובענין זה כתבתי מקרוב בפי' הירושלמי בכורים (פ"ג ה"ד) תני חד סב קומי ר"ז חוזר להגדתי היום וכי יש אדם מגיד וחוזר ומגיד קיימונה כבר הגדתי היום ר"ה בעי הנחה מה שתתיר למח"ז ר"י בעי הניחן בלילה כו' ובפ"מ הק' דמאי מבעי' הניחן בלילה דלכאו' היינו בעי' דמח"ז עיי"ש שדחק הרבה גם י"ל דמאי המשך לאבעי' לדאמר בסמוך כבר הגדתי:

ונ"ל דידוע שי' הרי"ף במתני' מגילה (כ') דגריס ולוידוי בכורים שאינו אלא ביום, ולפ"ז נמשך האבעי' לדאמר בסמוך כבר הגדתי והיינו דחוזר ומגיד אחר הנחה ואומר כבר הגדתי היום קודם ההנחה, והנה להרי"ף ז"ל ע"כ שהי' הגדה בעוד יום לכך בעי הנחה בלילה והיא משום דבירושלמי פ"א דבכורים ס"ל לר"י דבכורים הוקשו לקדשי הגבול ורבנן ס"ל דהוקשו לקדשי מקדש וכן בירושלמי תרומות (פ"א) פליגי בזה אי מהני מהס"ל בבכורים כמו בקדשים ומכות (י"ח) דבבכורים בעי שינה הכתוב לעכב ובמנחות (ס"ח) במתני' דאיכא בבכורים משום ממשקה ישראל כמו בקדשים לפ"ז אי הו"א דבכורים ל"ה כקדשים יותר הי' פסול ההנחה בלילה משום דאיך חוזר ומגיד כבר הגדתי היום והיא שקר דכבר עבר יומו דבחולין היום הולך אחר הלילה ומצינו כן דבכורים ל"ה כקדשים לענין חובת הקודש כתוס' פסחים (כ') ד"ה אלא, לכך בעי דאפשר הוי לענין הלילה הולך אחר היום כקדשים ול"ה עבר יומו והוא פירוש נחמד והארכתי בזה ואכ"מ:

ט

ואם לחדודי קבעית אמינא לך בישוב הערתך ע"ד הפלפול ואקדים מה שכתבתי בישוב קו' התוס' פסחים (פ"ט) ד"ה ה"מ דיעבד וכי בשביל אי' לכתחילה יכנס לספק כרת, ונ"ל דלכאו' יש להעיר דאיך משכחת לה הכא דמייתי פסח בתנאי דשלמים להמבואר בר"מ פ"ב מפהמ"ק ה"י וכן משמע מרש"י עירובין (ל"ז) דפסח וחטאת דפסולין במחשבת של"ש גם סתמא פסול בהו שלא כשי' רש"י ז"ל (זבחים קט"ו) ד"ה ור"א ובב"י או"ח תק"צ הביא שי' הרא"ם דל"מ תנאי שתעלה לו התקיעה אם לאחרונה או לראשונה דלא מקרי מכוין ובב"י השיגו אבל גם באס"ז כתובות (ל"ח) מבואר כה"ג לגבי מפנה חפצים דאפי' פינה אותם ע"ת ל"ח כונה ועי' ירושלמי ברכות ה"ה דמקשה אהא דמי שהוא נושא מ"ח על כתיפו קורא ק"ש ומתפלל שהרי נפסלה בהיסה"ד ע"י שקורא ומתפלל דצריכים ג"כ כונה ולפ"ז תיקשי איך יוכל להביא פסח ע"ת דשלמים כיון דפסח סתמא פסול ובתנאי על ב' דברים חשיב כסתמא אך י"ל דבאמת תלוי בזה דא"נ כשי' הרא"ם דתנאי ל"מ מכוין עכצ"ל באמת דגם בחטאת סתמא כשר ככל הזבחים דסתמא לשמן עומדין וכשי' רש"י זבחים (קט"ו) הנ"ל ועוד דבירו' ברכות הנ"ל מבואר דל"מ מחריב כ"א בב' דברים דשניהן בעי כונה משא"כ הכא בשלמים דסתמא לשמן עומדין:

י

והנה הא דכל הזבחים סתמא לשמן עומדין היא רק משום המצוה וכמ"ש התוס' זבחים ב' לגבי גט שאין מצוה לגרש אפי' אם זינתה, ובאיגרא רמא (יומא ס"ה) כ' דגם בכל הזבחים היכי דלכתחילה א"ר להקרבה ל"ה סתמא לשמה דאז בעי' בפי' לשמה וזה יהי' סברת רבא זבחים (ע"ג) דהשתא דאמרו רבנן לא נקריב אי אקריב ל"מ עיי"ש, ולפ"ז ניחא שפיר בסוגיין דקאמר שא"א להביא פסח בתנאי דשלמים דאע"ג דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא לכתחילה מי אמר וה"פ כיון דעכ"פ לכתחילה אין זה דרך הקרבה א"כ בסתמא לאו לשמן עומדין שוב א"א להקריב השלמים בתנאי דפסח כיון דתנאי ל"מ מכוין והוי סתמא כמו חשב בפי' של"ש ואיכא לאו דלא יחשב ומתורץ קו' התוס' הנ"ל והוא חריף ועוד הארכתי בזה בישוב שי' הר"מ ואכ"מ:

יא

הדרן לסוגי' דערכין דכבש הבא עם העומר קמבעי' לי' דלמא לא איקבע ר"ח בזמנו דלכאו' מה חששא איכא דמקריב שלא בזמנו א"נ דחשב"ע ל"ד רק י"ל דחש על הכשר ומצות הקרבן כתיקונו למ"ש הר"מ בפיה"מ זבחים (מ"ו) לשם ו' דברים הזבח נזבח דאע"ג דסתמא לשמה קאי מ"מ מצות הקרבן לכתחילה שיחשוב העובד בפירוש לשמה לכן גם כאן שאל חזקי' על הכשר מצותו שיהי' לשמה והכא דמספ"ל אי איקבע ר"ח בזמנו והוי ההקרבה על הספק ל"ת כוונה וכעין שי' הרא"ם בב"י הנ"ל:

ולפי"ז א"ש מה שלא שאל על העומר גופי' משום דבמנחות (ה' ע"ב) אמר שאין מחשבה מועלת אלא בדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחה"ע א"כ לא בעי אף למצוה מחשבה לשמה כיון דלא מחריב בה מחשבת של"ש ודוק היטב: והי' בזה שלום בברכת התורה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה