חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מח · יט
עתה אפנה לדברי כ"ג בנוגע לתשובתי בסי' הקודם לבנו הרב נ"י על ההערה הגדולה בערכין (י"א) שכתבתי דהעומר לא היו יכולים לעשות שלא הי' להם שמן למנחות מזומן שלא הכינו בטומאתם, ע"ז העיר כ"ג שהרי מנחת העומר קרב בטומאה ונטמאת מנחה"ע אומרים לו הוי פקח ושתוק, גם דבסוכה מ"א דקאמר דאיבני בלילה מבואר דאפשר לעשות מנחה"ע בזמן מועט, הנה כוונתי פשוטה דאף שמנחה"ע קרב בטומאה מ"מ ודאי לא באו להקדיש לכתחילה שמן טמא ע"מ להקריב בטומאה דחוי' שלא יהיו שירי' נאכלים, והלום ראיתי בבי"צ יו"ד ח"ב סי' קכ"ג שכ"כ בביאור התוס' סוכה (מ"א) דגם למ"ד קלע"ל בעי מזבח דאף להתוס' זבחים (נ"ט) דמעלה מנחה בלא מזבח מ"מ כיון דשירי' אין נאכלין אסור להקדיש לכתחלה לאבוד כה"ג דמנחות (פ"א) וכי מפרישין תחלה למותרות:
מלבד זה י"ל דהרי נטמאו אז בטו"מ גם בטומאת ע"ז כתוס' סנהדרין (י"ב) רק אף שכתב הפר"ח לה' חנוכה דטומאת ע"ז לא הותרה בציבור מ"מ אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי כהא דזבחים (ל"ב) בטמאי מתים ונעשו זבין משא"כ לגבי מנחה"ע הואיל דאיכא שירים לאכילה דדחוי' בציבור, וא"כ לא היו יכולים להקריב מנחה"ע שנילושה בשמן טמא ובודאי היכא דאיבני בלילה או בשקעה"ח לא הי' אפשר להכין שמן טהור דצריך הכנה דרבה כדאמר בנדה (ו') חבריא מדכן בגלילא ופירש"י חברים מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחות שמא יבנה בהמ"ק בימיהם: