חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מו · ה
וכה ראיתי בקונטרס הגאון ר"צ חריף על שקול הדעת שם נמצא בסופו תשו' מהרב הגאון אבד"ק אשפיצין ובעל נזר ישראל ז"ל בענין הלאקין המעורבין בשפירטוס אם צריך למוכרן קוה"פ שהראשון כתב עפ"ד החו"ד סי' ק"ג הנ"ל וע"פ המג"א סי' תמ"ב בשם הרמ"ך לענין ביטול ברוב דאף שמותר לאכלו בא"ב כא"פ מ"מ עובר בב"י וכש"כ כאן דאין בו כדי ביטול וצריך ע"כ לדעת אם השפירטוס עצמו נפסל מאכילה ע"י הצבע או שראוי לאכילה ע"י הפרדת הצבע והרב בעל נזר ישראל כתב להתיר מטעם תערובות שא"ר לאכילה והביא משו"ת שו"מ מהדו"ג ח"ב סי' קמ"ח לענין זייף להתיר מה"ט רק שמסיק דאולי הלאקין הם כולו שפירטוס רק שמעורב בהם לאם הוי כמו חמץ בעין בלא תערובות שאין בו שום היתר:
והנה מ"ש די"ש הוי חמץ בעין, ז"א די"ש עצמו יש בו תערובת שאר מינים לא חמץ ועיין מהרש"ם ח"א סי' קנ"ה שהביא מהדע"ק ז"ל מ"ש שאין בי"ש כ"א חלק אחד משלשים ולענין מ"ש משום שאפשר בהפרדת הצבע כבר הבאתי דלענין ביעור בתר השתא אזלינן מה שאינו ראוי עכשיו וכמו בשאור שיחדו לישיבה וטחאו בטיט דג"כ אפשר בהפרדה ומ"מ מותר לקיימו, ועוד דמשום שאפשר בהפרדה לא עדיף מטעם דאפשר לחמע בה עיסות אחרות בפסחים (מ"ה) גבי פת שאפה דחייב לבער מ"מ הוא רק בנפסל מאכילת אדם ולא בנפסל מאכילת כלב וכמו"ש בנוב"ת יו"ד סי' נ"ז ולכן בנ"ד נראה שמצד הדין אין על הפערפומען חיוב ביעור, רק שמנהג למוכרם קוה"פ וכן העידו הרבנים הנ"ל אודות הלאקין שהמנהג למוכרם ובכ"ז אם כבר הורה כ"ת להיתר אין מזניחין אותן מאחר שיש היתר מצד הדין, זה הנלע"ד: