חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מו · ד
באופן דבנ"ד בתערובת חמץ שאינו ראוי לשתי' אע"ג דאיכא אפשריית להוציא את הרעל שבתוכן מ"מ כיון דהשתא אין ראויין לא מהני הואיל שיחול עליהן אי' ב"י מאחר שכבר נעשו אין ראויין לשתי' עוד קודם הפסח ולא חל עליהן אי' מעיקרא, ולכאו' י"ל ולדמות זה לחמץ שנפלה עליו מפולת דלשי' רש"י ור"ן צריך ביטול מדרבנן ולדעת הסמ"ק הביטול הוא מה"ת והיינו כיון דהחמץ ראוי מחמת עצמו לאכילה רק דדבר אחר מעכב והכ"נ בתערובות זה שהחמץ עצמו ראוי לשתי' זולת עירוב הרעל וזה אפשר להפריד באמצעית החימי, אבל נראה דשאני התם דלא נעשה שינוי ומעשה כלל בגוף החמץ רק שנפלה עליו מפולת שאפשר להסירו במרא וחצינא משא"כ ברעל שניתן בתוך המשקה עצמה הרי זה דומה להא דכיפת שאור שיחדה לישיבה וטחאה בטיט דמותר לקיימו בפסח כמבואר בגמ' ובש"ע סי' תמ"ב סי"ט וכ"כ בשד"ח חומ"צ סי' ה' בשם ס' אבן שתי' בקמח מעורב עם רעל ומים דאין עובר עליו בב"י מטעם הנ"ל:
ומה שכתב מדברי המערערים בהוראתו זו מטעם די"ש עביד לטעמא אם שכ"כ בבאה"ט סי' תמ"ב ס"ק כ"ז אבל זה רק בנותן י"ש לגבינה כדי להעמידה משא"כ בי"ש לתוך המים או שאר דברים הפוגמים ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קל"א שהביא לזה משו"ת פנ"י סי' ח' די"ש במים או בשאר משקים הפוגמים בטל בס' דל"ה עבידא לטעמא ועוד דלא שייך עבידא לטעמא כ"א בנעשה לאכילה ושתי' ולא בכה"ג שנעשה לרחיצה, והרי בלאה"כ כתב הרשב"א הביאו המג"א סי' תמ"ב דבתערובת שלא בדרך מקרה רק עיקרו נעשה לתקן הוי כדבר המעמיד ובמחה"ש שם דהוי כדבר דעביד לטעמא ועכ"ז מבואר בש"ע שם דתריאקה מותר לקיים בפסח ובש"ע הרב סעי' כ"ב כתב דאסור לאכילה מטעם הרשב"א הנ"ל אבל שלא לאכילה רק לקיימו מותר: