אור ברסלב
חזון נחום סימן מד › ב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן מד · ב

א

אך נראה דהנה כל דין זה דבפחות מס' אסור אפי' בלא נתרכך לכאו' נפל ברבוותא לפמ"ש הח"י סי' תס"ז סק"ז במ"ש המחבר בדגן שנטבע בנהר כיון דמינח נייחי אפי' לא נתבקע אתי לידי חמוץ דלהטור והרא"ש שפסקו כמר עוקבא דלמיכל חטה בעיני' אפי' לא נתבקעו ממש אלא קרובים להתבקע אסורות עכצ"ל דבמינח נייחו אפי' לא נתרככה אסור, אבל להפוסקים כשמואל דבעינן נתבקע ממש בלחותה א"כ גם במינח נייחו חמור רק בחד צד דאסור אפי' קרובות להתבקע אבל בלא נתרככו מותרות אפי' בעיניהו עיי"ש וא"כ מכש"כ בחטים בתבשיל אפי' ליכא ס' מה בכך דטכ"ע דאו' כיון דאפי' לאוכלם בעין מותר בלא נתרככו להפוסקים כשמואל:

אך אפי' למאי דס"ל להטור והרא"ש הרי מה דאיכא איסורא אפי' בלא נתרככה לאכלה בעינא הוא רק היכי דמינח נייחו ובמג"א סקי"ב הק' דלמה ניקל בתבשיל הא הוי ג"כ מינח נייח ובח"י סק"ז תי' כיון שי"ל בתבשיל רותח דהוי כחלוט שאינו מחמץ לדעת הטור בסי' תס"א לכן לא מחמרינן כולי האי ועוד תי' כמו"ש המג"א דבתערובת משהו לא מחמרינן כ"כ א"כ לתי' הא' אפי' שלא בתערובת משהו לא מחמרינן בתבשיל חומרא דמינח נייחי א"כ אפי' באין ס' הי' מותר בלא נתרכך רק אפי' לחי' הב' דרק לגבי תערובת משהו לא מחמרינן מ"מ י"ל דזה רק בפסח עצמו אבל בע"פ י"ל דודאי ליכא איסורא אפי' בפחות מס' בלא נתרככה שהרי כתב הר"מ בה' חו"מ פ"ה ה"ה שאין הדגן שנבלל ולא נתבקע חמץ גמור של תורה ואינו אלא מד"ס והיינו דס"ל דל"ה רק חמץ נוקשה דל"ה רק דרבנן להר"מ, נמצא דה"ה אפי' להפוסקים דחמץ נוקשה בלאו עכ"פ דגן שלא נתבקע לא חמיר מנוקשה. והנה התוס' ריש פסחים כתבו דלא אסר ר' יהודה אחר הפסח אלא בחמץ גמור דאיכא ג' קראי אבל בנוקשה דליכא אלא חד קרא אפי' ר' יהודה מודה וברא"ש ר"פ כ"ש כתב דה"ה בע"פ ליכא איסורא דנוקשה מה"ת וע' צל"ח פסחים (י"ג) שכתב כן מדעתי' דנפשי' ולפלא שלא הביא מהרא"ש ועיי"ש בצל"ח שחקר אם לא יהי' אפי' אי' דרבנן בנוקשה בע"פ ולפי"ז נראה דה"ה חטה אפי' נתרככה אם לא נתבקעה ליכא איסורא אפי' בעינא בע"פ משום דל"ה כ"א נוקשה דמודה ר' יהודה דליכא איסורא ועכ"פ אי' תורה ודאי ליכא והוא דבר חדש:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה