חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מג · ז
ונראה דמה שהכריחו לרש"י ז"ל לסברא זו משום דאל"כ תיקשי לכאו' במה דאמר אלא ע"כ נעשו כשפודין של מתכת, שהרי לקמן (דף י"ד) במתני' ס"ל לר' יהודה סברא זו דאמר היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת ורבנן פליגו עלה ואיך א"כ אמר כאן דנעשו כשפודין של מתכת מה שהוא בפלוגתא והלכה כרבנן דלא אמרי' רואין לכך פירש"י משום דלא מידי שקלת אלא רואין הוא דקאמר, והיינו דכה"ג שבפועל איננו של קש וקנים ניטלת ברוח, רק דרואין הוא דקאמר כאילו ניטל בכח ולא בפועל בזה אפי' רבנן מודי דאמרי' נעשו כשפודין של מתכת, איברא שי"ל מטעם אחר מודו הכא רבנן משום דל"ה פסול בגופו כ"א מחמת המקום שמקצת הקורה למעלה מכ' בכה"ג שפיר אמרי' נעשו כשפודין של מתכת וכמו"ש הב"י סי' שס"ג בדין המחבר סעי' כ"ג שהיתה קורה אחת למעלה ואחת למטה בשי' הרמז"ל שמכשר אפי' במרחק יותר מג"ט דאע"ג דאמר אביי ריבר"י ס"ל כאבוה דאית לי' רואין ולא קיי"ל כאבוה שאני התם שהקורה פסולה מחמת עצמה שהיא של קש או קנים אבל בדריבר"י שאין פסולה אלא מחמת מקומה אפשר דאמרי' בה רואין עיי"ש, ועיין כה"ג בתוס' סוכה (ט':) ד"ה הא דפסול מחמת המקום לא מיקרי סכך פסול וכן בסוכה (ל"ה) מחלוקת רש"י ותוס' שסותרים לתוס' קידושין (נ"ג) או בחוץ לירושלים שא"ר מחמת המקום אי מקרי היתר אכילה עיי"ש: