חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מב · יב
ולפי"ז נראה דמה שמבואר בסי' שס"ז דצריך ב"ד דוקא שכופין אותו לערב עמהן או ב"ד יורדין לנכסיו שהוא משום שיש בזה דררא דממונא להשתתף בפת לעירוב שהוא נוגע לחלק המשפטים דצריך ב"ד לכפי' כדברי הח"ס:
ומעתה יצא לנו בנ"ד דכל מה דצריך ב"ד היינו רק בעיקר הגביי' של הסיוע בפת העירוב, אבל כמו בנ"ד שהגביי' יהי' בטוב מנדבת לבם בסתם בלי לפרט להם הנדבה לאיזה תכלית ומכיון שכבר הוציאו הממון מרשותם ואסחו דעתי' מיני' ורק מה שנשאר עוד לעשות בלא דעתם בעל כרחם מן המקובץ פת לעירוב זה שוב נכנס בכלל החוקים לבד שהוא לתיקון הדת דא"צ ב"ד כלל לכפי' ודו"ק, ונראה עוד שאין הכרח ג"כ לקבץ מכל אחד רק שינתן מכיס הקהל לצורך פת העירוב דכל העיר שותפים הם בכיס הקהל ועכ"פ דמהני וחזי לאצטרופי עם מה שיקובץ ביחוד מכל או"א כנ"ל, והנה יש צד קולא בנ"ד שיועיל לזכות להם פת העירוב בעל כרחם ע"פ המח"א בה' זכי' שהעלה דבזכות גמור זכין לאדם אפי' עומד וצווח ועיין ריט"א (דף ו') בזה, ומה שבש"ע סי' שס"ז אתי עלה רק מדין ב"ד יורדין לנכסי התם בשותפים בחצר ובית אפשר דל"ה זכות גמור שאולי יש קצת חוב לחבירו ע"י שיהי' שכנו רגיל להכניס ולהוציא אתו, משא"כ בכה"ג בעירובי חצרות של כל העיר דליכא קצת חוב רק זכות גמור זכות הרבים שלא יהיו נכשלים בחלול שבת א"כ י"ל דמהני לזכות להם בע"כ ובשו"ת מחז"א הנ"ל בנידון שלו כתב דל"ה זכות גמור משום שהם רוצים ג"כ בעירוב רק שיהיו הם המזכים או שינתן בבהכ"נ שלהם משא"כ בנ"ד שאין רוצים כלל בעירוב הוי זיכוי העירוב זכות גמור, ועכ"פ בצירוף תלתא לגבות מכל אחד, ושינתן ע"ז מכיס הקהל וגם לזכות ע"י אחר בעד כל אנשי העיר ודאי דמהני זה הנלע"ד: ידידו.