חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מ · ו
ויש לדון לפי"ז גם בדין הט"ז סי' שס"ג הנ"ל בנהר הנקרש דהוי מה"ט כביטול לעולם דאף שעתיד הקרח ליפשר מ"מ עתיד ג"כ לחזור ולקרש, אך י"ל ולחלק כה"ג דעירובין (כ"ד) דבעי פרץ אמה וגדר אמה כו' עד שהשלימו יותר מעשר ופשיט לה מסנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שני טהור מן המדרס משום דפנים חדשות באו לכאן ולפי"ז הכ"נ י"ל בשלמא אם עתיד החריץ להתמלא באותו עפר או הנהר באותו קרח אפשר דל"ה כעתיד לפנותו כלל ומקרי ביטול לעולם, משא"כ הכא דלא עתיד להתמלא באותו סתימת עפר עצמו א"כ פנים חדשות באו לכאן וצ"ע, רק בנדון הגשר אי מבטל מחיצת הנהר יש לדון כיון דאותו גשר עצמו שעומד להפתח עתיד ג"כ לחזור ולנעול י"ל דלא מקרי פנים חדשות וכבר כתב באנ"ז שם ג"כ דל"ה פנים חדשות משום שהגשר עשוי על צירים לפתוח ולנעול עיי"ש אבל חוץ מסברתו י"ל דכיון שהפתיחה ונעילה הוא באותו גשר עצמו ל"ה פנ"ח וכתוס' סוכה (כ"ז) שבונה הסוכה באותן עצים מהו דתימא אחריתא היא ואינה לשבעה קמ"ל והכ"נ הוי כלא נפתח והוי ביטול לעולם ודו"ק ואין להאריך בדבר שהוא חוץ מענינינו: