חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מ · ב
ולכאו' תירוצא דר"ה ברי' דר"י לא ס"ל לרב אשי בשינוי' דידי' בית אחריץ קרמית בשלמא חריץ למיטיימי' קאי כו' דלמה צריך לזה תיפוק לי' דחריץ דאיירי לענין שבת הוי כביטול לעולם דאפי' ארנקי מבטל אינש רק ע"כ דלית לי' לרב אשי הא וכ"כ במג"א סי' שע"ב ס"ק כ"ז, אבל בח"ס או"ח סי' פ"ט כתב לתרץ קו' המג"א דנפ"מ בעפר מוכן מע"ש דליכא איסורא אבל בעפר שאינו ניטל בשבת מודה דבטיל אפי' ליומא עיי"ש וא"כ ממילא אפי' בעתיד לפנותו כבנ"ד מ"מ מבטל למחיצת החריץ, ועיין עירובין (ע"ז) בהא דכפה ספל ממעט דאמר לא צריכא דחברי' בארעא דמשום דהוי דבר שאינו ניטל ממעט אעפ"י דל"ה ביטול לעולם, איברא דשי' התוס' עירובין (פ"ד) ד"ה כיון מבואר דאפי' בדבר שאינו ניטל בשבת כמו עפר ועתיד לפנותו שוב לא בטיל שכתבו לחלק דלשוי' פתחא למרפסת לכך ממעט אע"ג דעתיד לפנותו משא"כ לבטול מחיצה המפסיק בין שתי חצרות (דלעיל ע"ט.) אמרי' שפיר דעפר ועתיד לפנותו לא מבטל, אבל ראיתי בס' גאון יעקב שם שכתב דדבריהם סותרים למ"ש לעיל ע"ח בתוס' ד"ה אפי' מלא קש ותבן שכתבו דאיירי בקש ותבן הנטלין בשבת ולא בההיא דלעיל פגה הטמונה בתבן דהא אמר בגמ' דאפי' ארנקי מבטל אינש עכ"ל הרי שכתבו כאן גם לענין ביטול מחיצה דאפי' עתיד לפנותו בטיל ומדמי להו להא דפגה הטמונה בתבן דאיירי למעט גובה עשרה והם כדברי הריטב"א סוכה הנ"ל וא"כ בנ"ד ג"כ בטילה מחיצת החריץ בסתימת העפר אע"ג שעתיד לפנותו, והרי לך כדברי הט"ז או"ח סי' שס"ג דעובדא דק' שטייניץ שכתב דלא מהני מחיצת הנהר משום דעתיד לקרוש המים בימי החורף ומבטל הכפור למחיצה ובשו"ת ח"ס סי' פ"ט כתב עפ"ד הריטב"א הנ"ל דבאינו ניטל בשבת לא בעי ביטול לעולם והכ"נ בכפור למ"ש במג"א סי' ש"כ דבנהר או באר אסור ליטלו בשבת עיי"ש ולפי"ז מכש"כ בעפר אפי' עתיד לפנותו: