חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מ · א
ולדעתי נראה שאין להתיר הנה דבר זה אי מהני ביטול לז' ימים או דוקא ביטול לעולם נחלקו הראשונים ז"ל הביאם הב"י או"ח סי' תרל"ג דדעת רש"י והסכים עמו הרא"ש והר"ן ז"ל דביטול לשבעה סגי ודעת ר"ח וראבי' ז"ל דבעינן ביטול לעולם, וע"כ מ"ש כ"ת לצרף דעת הרא"ש הנה החליף השיטה דאדרבה דעת הרא"ש דבז' ימים הוי ביטול רק דדעת ר"ח וראב"י כן דבעינן ביטול לעולם, ואמנם הנה בגמ' עירובין (ע"ט) דתניא ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כסתם עפר ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל ואר"ה ברי' דר"י טומאה אשבת קרמית הנח אי' שבת דאפי' ארנקי נמי מבטל אינש רב אשי אמר בית אחריץ קרמית בשלמא חריץ למיטיימי' קאי אלא בית למיטיימי' קאי, מבואר לתירוצא דר"ה ברי' דר"י דעפר כיון שאינו ניטל בשבת סתמי' בטיל כמו ארנקי דבטיל אפי' ליום השבת לחוד, והריטב"א פ"ק דסוכה שיטתו דבעי ביטול לעולם והק' מהא דארנקי ותי' דבכל מקום ביטול לעולם בעי משום דבטלו לזמן מה יכול להיות כל שעה ושעה שימלך ויפנהו משא"כ בביטול מחמת איסור הו"ל כבטלו לעולם אע"ג שעתיד ליטלו למחר מ"מ היום לא יטלנו בודאי עיין ח"ס או"ח סי' פ"ט שהביא לדברי הריטב"א והעיר לסייע ג"כ מפירש"י שבת (מ"ב) דטעם אי' ביטול כלי מהיכנו דלהושיב כלי במקום שלא יכול ליטלו משם הוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה ומשום דאיסורו קובעו, והנה אין הריטב"א לסוכה תח"י, ולכאו' צריך להבין שהרי מפורש תניא דא"ר יוסי עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטיל וקשה דלהריטב"א הרי בעפר שאינו ניטל בשבת הוי כביטלו לעולם א"כ מה בכך שעתיד לפנותו, אבל נראה שהריטב"א ז"ל מפרש הא דעפר ועתיד לפנותו דאמר לה ר' יוסי בתוספתא דאהלות דהתם לענין טומאה דוקא משא"כ לענין שבת והיינו שינוי' דר"ה ברי' דר"י טומאה אשבת קרמית וכ"כ בספר גאון יעקב ועירובין שם וז"פ, נמצא לדברי הריטב"א דבעפר מבטל אפי' בעתיד לפנותו דלא בעינן בזה ביטול לעולם, והנה כמו כן לתירוצא דרב אשי דחריץ למיטיימי' קאי הרי דבסתימת עפר לחריץ לא בעי ביטול לעולם, והגם שי"ל דבנדון שאלתנו שרגילים להפנות את העפר מן החריץ מדי שנה ושנה לש"ל דלמיטיימי' קאי מ"מ אכתי לתירוצא דר"ה בר"י דר"י שאני שבת מטומאה דלגבי שבת משום איסורא אפי' עתיד לפנותו בטילי, א"כ עפי"ז אין כאן בנ"ד צירוף להיתרא מטעם עתיד לפנותו: