חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן לה · ו
ועפ"י האמור אתי שפיר שי' הש"ג שלמד דהותר טלטול מוקצה בידים במקום צעב"ח כמו שהותר מבטל כלי מהיכנו משום דאין לחלק כנ"ל דרק אי' ביטול כלי מהיכנו הותר דהוי לא אפשר ולא קמכוין רק משום דצעב"ח הוי תרי עשה עזב תעזוב ולמען ינוח ואתי ודחי ללתו"ע דמוקצה דרבנן:
והנה בח"א כלל נ"ט הנ"ל כתב בבהמה שנפלה לגומא שבחצר וירא שמא תמות שם אפשר יש לסמוך על הש"ג להתיר טלטול מוקצה דאין לה שורש מה"ת משום צעב"ח, ולכאו' שיש לדון דאמת שכתבו התוס' (ביצה ד') דמוקצה הוי עיקרו דרבנן אבל הם סותרים למ"ש בתו"י (ביצה ג':) דלטעם מוקצה לא תיקשי קו' הש"ס התם דהוי סד"ר משום דמוקצה חמורה והוי כעין דאו' וכבר עמד ע"ז בפנ"י שם, וראיתי בשו"ת מהרי"א או"ח סי' קע"ד הק' השואל ג"כ אתו"י הנ"ל (מביצה י') לגבי מזה וזה אני נוטל דמקשה הש"ס מדין טומאה דרבנן דאמרינן יש ברירה והרי שאני מוקצה דהוי כעין דאו' וכתב בשו"ת הנ"ל לתרץ דטעם התו"י דמוקצה הוי אסמכתא מקרא והכינו את אשר יביאו שהרי רבה ס"ל מקרא זה דהכנה דאו' וילפינן יו"ט משבת עכ"פ לדידן בשבת דאיירי בי' קרא הוי אסמכתא דלא אמרינן בה סד"ר לקולא כתוס' שבת (ל"ד) לגבי עירובי תחומין, וע"כ התו"י כאן דקתני אי' שבת ואי' יו"ט יפה כתבו דלא תיקשי הא דספיקה אסורה דקאי לגבי שבת דהוי מוקצה כעין דאו' מאסמכתא, ומ"ש התוס' לקמן ד' דמוקצה הוי עיקרו דרבנן איירי במוקצה דיו"ט שאין לו עיקר בדאו', ולפי"ז מ"ש הח"א דיש לסמוך על הש"ג לגבי מוקצה שאין לה שורש מה"ת הרי אנן עסקינן לגבי מוקצה דשבת והיא יש לה עיקר בדאו', אך הנה הפוסקים לא חלקו בין שבת ליו"ט ואדרבה אמרינן בריש ביצה גבי שבת דחמירא סתם לן תנא כר"ש דלית לי' מוקצה יו"ט דקיל ואתי לזלזולי בה סתם לן כר"י, א"כ נראה דמכש"כ שאין לומר דמוקצה דשבת יהי' חמור עוד ממוקצה דיו"ט לגבי ספק ומדלא מצינו להפוסקים לחלק בזה ש"מ דגם מוקצה בשבת מקרי אין לו עיקר בדאו' ושפיר כתב הח"א דאפשר יש לסמוך על הש"ג להתיר טלטול מוקצה במקום צעב"ח וא"כ מכש"כ בנדון כמו שאלתנו להתיר למשמש בבהמה לצורך רפואתה להקל צעב"ח דהוי בזה רק טלטול מקצת דלכ"ע מותר במקום צעב"ח כמבואר בש"ע סי' ח' דמדדין משום דהוי טלטול מקצתו וכמו"ש הה"מ ובמג"א סי' רס"ו סקי"ד הנ"ל דהותר פריקה בנחת דאיכא טלטול מקצת ושרי משום צעב"ח ועיין שו"ת מהרי"א או"ח סי' ס' להתיר ליטול הגרעין חטה מתוך גרון האוזא המסוכנת ומשום דהוי טלטול מקצת דשרי במקום צעב"ח ובשו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סי' י"ב דמותר לישראל לאחוז הפרה בקרני' בשעה שחולב הנכרי אם א"א בענין אחר ומטעם צעב"ח: