אור ברסלב
חזון נחום סימן לג › ג

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן לג · ג

ב

ובאמנה מ"ש בש"ע הרב הנ"ל דמותר לטלטל מוקצה בין אצילי ידיו לכאו' הוא נגד המפורש בירושלמי שבת פ"כ ה"ה אמתני' דאבל מנענעו בגופו בעי מהו שינענעו דרך אצילי ידיו ופשטא לאיסורא לפי' הק"ע עיין ס' ט"ת שם שתמה כן:

ונראה ליישב דבשבת (צ"ב), המוציא בתוך חיקו על כתיפו חייב כלאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפק ופטור ובתוס' שם דלא כפירש"י דמרפק הוא תחת הכתף שהוא בית השחי רק דמרפק הוא למטה מהזרוע אבל נראה לכאו' בשיטת הירושלמי כפירש"י דמרפק שפטור לאו היינו זרוע שהרי בירושלמי שבת (פ"ו) אמתני' דהמוציא על כתיפו חייב קאמר מפני שהן משא בני קהת דכ' ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן כו' שמן המאור בימינו קטורת בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלוי' בזרועו כו' מפורש שמלאכת המשכן הי' טלטול בזרוע וא"כ אי אפשר לומר דמוציא במרפקו שפטור היינו בזרוע כפי' התוס' כיון דהוי מלאכת המשכן ועכצ"ל בשי' הירושלמי דמרפק לאו היינו אצילי ידיו, והנה בביצה (ל"ז) אמרי' אטו טלטול לאו צורך הוצאה היא ופירש"י דמה שגזרו טלטול מוקצה אינה אלא משום הוצאה, [ובר"מ וסמ"ג מל"ת ס"ח כתבו בטעם מוקצה שלא יהי' כחול אצלו ויבטל מ"ע דשבת עיין ב"י סי' ש"ח], ולפי"ז מתורץ קו' הנ"ל דהירושלמי שפיר פשיט לה לאיסורא דאסור לנענע בין אצילי ידיו לשיטתו דמרפק לאו היינו אצילי ידיו ויש בזה אי' הוצאה דכן הוא ממלאכת המשכן ומשא"כ לשי' ש"ס דילן ופי' התוס' צדקו דברי הש"ע מהר"ז ז"ל דבין אצילי ידיו ליכא אי' טלטול מוקצה ודו"ק:

ואי דתקשי ע"ד ש"ע הרב הנ"ל מהמבואר בש"ע סי' ש"ח סעי' מ"ו אסור לשאת תחת אציליו זרע התולעים שעושין המשי מפני שהוא אסור בטלטול ועוד שהוא מוליד בחומו הרי דטלטול מוקצה תחת אציליו אסור ומאי שנא מבין אצילי ידיו שמותר והרי מבואר בש"ע סי' שי"א סעי' ח' ובמג"א סי' ש"ה סק"ט דלאו דוקא מנענע בגופו דמותר כמתני' שבת (קמ"א) רק אפי' טלטול בגופו מותר ועכ"ז אסור בין אציליו אף דהוי יותר כגופו וא"כ כש"כ שיהי' אסור בין אצילי ידיו, וח"א רצה לומר דשאני בזרע התולעים הנ"ל דהוי כמוקצה דבע"ח דאפי' ר"ש מודה והוי כמוקצה מחמת ח"כ דאסור טלטול מן הצד להפמ"ג שהבאתי לעיל וזה אינו לדברי הפמ"ג בא"א הנ"ל דטלטול בגופו מותר אפי' במוקצה מחמת ח"כ והיינו דרק טלטול מן הצד דלא הותר כ"א לצורך דבר המותר ע"כ במוקצה מחמת ח"כ דאסור לצורך גופו ומקומו לא שייך היתר זה משא"כ טלטול בגופו דמותר אפי' לצורך דבר האסור כש"ע סי' שי"א סעי' ח' א"כ מותר אפי' במוקצה מחמת ח"כ:

והנה למה שכתבתי בישוב דברי הרב והירושלמי מתורץ גם זה דהרי הטעם דמותר בין אצילי ידיו הוא ע"פ התוס' שבת (צ"א) דמרפק דפטור לאו היינו תחת הכתף שהוא בית השחי רק דמרפק הוא למטה מהזרוע וא"כ הא תינח בין אצילי ידיו דהוא המרפק משא"כ בין אציליו דהוא בית השחי תחת הכתף, אך בלא כל הנ"ל מיושב בפשיטות דשאני הכא בין אציליו שהוא דרך אחיזה יותר מה שאינו כן בבין אצילי ידיו:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה