חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כט · א
בנוגע לאיסור מדינא באמנה שהמג"א סי' רמ"ג סק"ב השיג אב"ח וקיים דברי הב"י בלשון הטור הלכך מותר בקבלנות שצ"ל בהבלעה תחת בקבלנות, ומשום דבמרחץ שהישראל מרויח אסור קבלנות מדינא ועיין ט"ז סק"ב, ובש"ע הרב פסק ג"כ כהמג"א אבל בהג"ה כתב דבקו"א חזר בו דליכא איסורא רק משום מ"ע, ובתוס' שבת עשה פשרה לחלוק דהיכי שהעכו"ם נוטל מכל היסק שכר בזה הדין כהב"ח דאע"ג שהישראל נהנה מ"מ גם העכו"ם נהנה ועד"ז כתב ג"כ בח"ס סי' נ"ט, וביא"פ הק' על התוס"ש בלשון הב"ח אבל בגוף הדין אינו חולק וענוב"ת סי' ל"ח, אך בח"ס שם הוסיף לקיים ב' הגירסות בקבלנות ובהבלעה דשניהם מעכבים והיינו שיטול הנכרי מכל עשרה בישולים כו"כ בעבודה דידי' כדי שלא ירבה תוס' מרובה על העיקר בשביל הישראל, ובשו"ת מהר"ם שיק סי' צ"ו כתב דבלאה"כ נצרך שיהי' בהבלעה משום דמה שבאין האנשים ומשלמין בעד כל עבודה השכר הוא לבעלים והוי שכר שבת שלא בהבלעה דמה שעכו"ם מערב אח"כ המעות יחד ונותן לבע"ב משום זה לא מקרי בהבלעה כמבואר באו"ח סי' ש"ו וא"כ ההכרח כמו"ש הח"ס לשכור את הנכרי בקבלנות בהבלעה על עשר או מאה כור ויהי' רשות לו לשבות ולעשות בכל עת: