אור ברסלב
חזון נחום סימן כט

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן כט

סימן כח

ב"ה ל"ב למב"י תרצ"ז.

שוכט"ס לכ' ידנ"פ הרב הגאון החסיד כש"ת מוהרש"א מיללער נ"י אבד"ק לאבאווא:

שמחתי עם מכתבו בדברי תורתו ממתקים ומחמדים, ואשר ישאל בעצתי בענין שט"מ לשבת על טראטש לחתיכת עצים זעגמאשין, כבר כתב כת"ה בביאור יפה לענין זה, ואשר אני אחזה בזה:

א

בנוגע לאיסור מדינא באמנה שהמג"א סי' רמ"ג סק"ב השיג אב"ח וקיים דברי הב"י בלשון הטור הלכך מותר בקבלנות שצ"ל בהבלעה תחת בקבלנות, ומשום דבמרחץ שהישראל מרויח אסור קבלנות מדינא ועיין ט"ז סק"ב, ובש"ע הרב פסק ג"כ כהמג"א אבל בהג"ה כתב דבקו"א חזר בו דליכא איסורא רק משום מ"ע, ובתוס' שבת עשה פשרה לחלוק דהיכי שהעכו"ם נוטל מכל היסק שכר בזה הדין כהב"ח דאע"ג שהישראל נהנה מ"מ גם העכו"ם נהנה ועד"ז כתב ג"כ בח"ס סי' נ"ט, וביא"פ הק' על התוס"ש בלשון הב"ח אבל בגוף הדין אינו חולק וענוב"ת סי' ל"ח, אך בח"ס שם הוסיף לקיים ב' הגירסות בקבלנות ובהבלעה דשניהם מעכבים והיינו שיטול הנכרי מכל עשרה בישולים כו"כ בעבודה דידי' כדי שלא ירבה תוס' מרובה על העיקר בשביל הישראל, ובשו"ת מהר"ם שיק סי' צ"ו כתב דבלאה"כ נצרך שיהי' בהבלעה משום דמה שבאין האנשים ומשלמין בעד כל עבודה השכר הוא לבעלים והוי שכר שבת שלא בהבלעה דמה שעכו"ם מערב אח"כ המעות יחד ונותן לבע"ב משום זה לא מקרי בהבלעה כמבואר באו"ח סי' ש"ו וא"כ ההכרח כמו"ש הח"ס לשכור את הנכרי בקבלנות בהבלעה על עשר או מאה כור ויהי' רשות לו לשבות ולעשות בכל עת:

ב

ובענין הקבלנות מה שאומן הראשי יש לו ג"כ פועלים שכירי יום כתב בח"ס סי' ס' דלא איכפת לן בהכי משום דהפועלים אדעתא דהאומן אדוניהם עבידי ולא אדעתא דישראל וכ"כ במהר"ם שיק סי' צ"ח לגבי מלאכת טחינת רחיים אבל הנה בש"ע הרב כתב דלא מהני מה שהאדריכל לבדו הוא בקבולת ושאר האומנים שכירי יום ובאמרי יושר ח"ב סי' קנ"ז כתב להחמיר כדבריו, ולפי"ז מאוד קשה דין קבולת בזמנינו, ועיין ט"ז סי' רמ"ד סק"ב שהק' אמ"ש בתוס' דבית רגילים בשכירי יום ועינינו רואות שרגילין בקבלנות וראיתי בס' לקט מהרי"ט לה' שבת הביא מס' לחמי תודה שכתב ע"ז דאמת שהאדריכל הוא בקבלנות אבל הפועלים שכירי יום המה עיי"ש מ"ש בזה אבל לדברי ש"ע הרב הנ"ל כן הוא דבכה"ג לא מקרי קבלנות:

ג

רק באופן שיש היתר מדינא בקבלנות נשאר עוד איסורא משום מראית עין וגם משום חה"ש כמג"א סי' רמ"ד סק"ח, והנה מצד איסורא דמראית עין מבואר בש"ע סי' רמ"ג סעי' ב' דאם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכיר או ליתן באריסות ליכא משום מ"ע, ובלבו"ש על הט"ז סק"ב כתב דה"ה באם המנהג בקבלנות אבל בלבו"ש לקמן סי' רמ"ד על הט"ז סק"ב חזר בו בשי' הט"ז רק דגם במנהג בקבלנות אסור, ובמ"ז סי' רמ"ג סק"א וסי' רמ"ד סק"ב כתב דלטעם התוס' דהמראית עין הוא שמא יאמרו שהוא שכיר יום וכמו"ש במג"א סי' רמ"ד סק"ה מותר בנתפרסם בקבלנות דשוב לא יחשדוהו בשכיר יום משא"כ לטעם הר"ן דמחזי כשכיר יום שאין יודעים לחלק בין קבלן לשכיר יום אסור אפי' בנתפרסם רק שהפמ"ג כתב דדעת הר"מ דלא כהר"ן רק שהחשש שמא יאמרו וצ"ע דמפורש בר"מ פ"ז מהיו"ט ה' כ"ה כתב שאין הכל יודעים ההפרש שיש בין השכיר ובין הקבלן ולפיכך אסור עכ"ל, הרי אדרבה ס"ל להר"מ כטעם הר"ן דמחזי כשכיר יום ועיין מהרש"ם ח"ב סי' קע"ב שלא הביא מדברי המ"ז אבל כנראה שנתכוון לזה ועיי"ש שהביא מס' משנה ברורה דדעת כמה ראשונים דאפי' דרכן של בנ"א בקבולת מחזי כשכיר יום כיון שהבעלים נוטלים כל הריוח ולא שרי אלא בדרכן באריסות:

ד

גם מלבד האיסור דמראית עין איכא מצד חה"ש במלאכת פרהסיא כמו"ש במג"א סי' רמ"ד סק"ח דבזה"ז אין העכו"ם מניחים לשום אדם לעשות מלאכת פרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא תה"ש ורק באריסות שיש להנכרי חלק בעסק ליכא תה"ש משא"כ בקבולת, והחשש תה"ש שכתב המג"א מבואר בפיהמ"ש להר"מ סופ"ק דע"ז ועיין המהר"ם שי"ק סי' ק' מ"ש על הסתירה שבח"ס סי' ס"א שכתב שהחשש תה"ש בזה הוא חומרת המג"א שהמציא מדעתי' ובסי' נ"ט הביא מהר"מ בפיה"מ שכ"כ, והנה הגם שבסי' נ"ט כתב הח"ס דבזמנינו שנפוצי ישראל בארצות הצפון הקרים בימי הקור והוצרכו להחם התנור בית החורף ע"י נכרים סוברים שכן הוא שמירת שבת ישראל לא יעשה אבל אומר לנכרי ועושה, וא"כ אין כאן חה"ש שיאמרו במלאכה ע"י נכרי כגון בבישול שכר בשבת דלא מנטרי ישראל שבתא טפי עי"ז, אבל הח"ס לא כתב זה רק לגבי מלאכה בצינעה כמו בישול שכר בשבת ולא לגבי מלאכת פרהסיא וכ"כ מהר"ם שיק סי' צ"ו דמה"ט החמיר הח"ס בזה בסי' ס"א עיי"ש:

ה

ובטעם הח"ס דמשום שרואין העכו"ם שמסיקין ע"י נכרים שוב ליכא חה"ש לכאו' יש להעיר בעיקר חומרא דחה"ש שהרי בע"ז (ט') אמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הוינן בארמיותא אמרינן יהודאי לא מינטרי שבתא דאי מינטרי שבתא כמה כיסי משתכחי בשוקא ולא ידענא דס"ל כר"י דאמר המוצא כיס בשבת מוליכו פחות פחות מד"א, א"כ תקשי דלמה נחוש היום במלאכת בשבת ע"י נכרי שיאמרו דישראל לא מנטרי שבתא הרי לא הועלנו בזה דבלאה"כ אומרים כן דאי מינטרי שבתא כמה כיסי משתכחי בשוקא, רק עכצ"ל דמ"מ אין לנו להניח להחזיק דבריהם עוד יותר ע"י שיראו ישראל עושים מלאכה ע"י נכרי, ולפי"ז גם עכשיו שרואים בארצות הקרות מסיקים תנורים ע"י נכרי למה נאמר שסוברים שכן הוא שמירת שבת אומר לנכרי ועושה לא משום דלא מינטרי שבתא, והרי בלאה"כ אמרי דישראל לא מנטרי שבתא דאל"כ כמה כיסי משתכחי בשוקא ואיך א"כ ידונו ישראל לזכות שכך הוא שמירת שבת נגד סברתם מאז, ואדרבה נאמר שלא להניח לחזק דבריהם דלא מינטרי שבתא מדלא משתכחי כיסי בשוקא, וגם ממה שמסיקים ע"י נכרי יש לעיין בע"ז (כ"ו) דאמרינן להו דידן דמנטרי שבתא מחללינן עלי' וצע"ק ויש לחלק, ועכ"פ דמלאכת פרהסיא כתב הח"ס עצמו דאיכא גם בזה"ז חשש חה"ש, ועיין מהרש"ם ח"א סי' י"ב במה שמצינו עניני חה"ש שהם רק מדרבנן ומצינו ג"כ שהוא מה"ת ולפי פיה"מ להר"מ סופ"ק דע"ז הנ"ל החשש חה"ש הוא מה"ת:

ו

והנה מה שהזכיר כת"ה משו"ת ד"ת ח"א סי' ו' דאם העכו"ם עושה תיקון יש בזה משום אומן קונה בשבח כלי וכ"כ בזה בשו"ת כנף רננה סי' כ"ב הנה במהרש"ם ח"ב סי' קע"ב הביא כן מס' החיים להג' מהרש"ק ז"ל שחידש דבמטלטלין שעושה הנכרי תיקון אומן קונה בשבח כלי והוי כעושה מלאכה בשלו, וכתב לפלפל דלפי"ז גם בקרקע כן להנה"מ סי' ש"ו סק"ד דגם בקרקע אומן קונה בשבח כלי רק דבשו"ת תוע"ר א"ח סי' ו' לא ס"ל כן עיי"ש:

ולכאו' יש להעיר לפמ"ש החיד"א ביעיר אזן דאומן קונה בשבח כלי היא רק דרבנן א"כ אפשר שלא נאמר זה בעכו"ם כדאמר בב"ק (צ"ו) השביח נכרי מהו כו' תקנתא לנכרי ניקו וניעבד וכמו"ש הקצוה"ח סי' ס"ו סקל"ב לגבי מכירת שטרות דרבנן בעכו"ם וקצוה"ח סי' קנ"ד ומקו"ח סי' תמ"ח לגבי סטומתא בעכו"ם וכבר נתעוררתי ע"ד היעיר אוזן מהא דב"מ (קי"ב) בהא דהנותן טליתו לאומן כו' דמקשה ואי אמרת אומן קונה אמאי עובר הרי דמה שאומן קונה היא מה"ת, אבל י"ל דכמו שכתבו התוס' ב"מ (ד') ד"ה אין דאע"ג דשעבודא דאו' מ"מ כיון שהפקיעו חכמים השעבוד במע"פ חשיב כאילו מחל לו השעבוד מדאו' הכ"נ י"ל כיון דאומן קונה בשבח כלי מדרבנן חשיב כמחל לו חובו מה"ת ושפיר יקשה אמאי עובר עליו ואכתי אפשר דאומן קונה היא רק דרבנן שלא יועיל בעכו"ם, אבל הרי בתוס' ע"ז (ע"ה) מבואר דאפי' בעכו"ם אמרי' אומן קונה בשבח כלי, כתבתי זה אך להעיר ולדינא כבר כתבתי מה שיש לדון וכת"ה הביא משו"ת כנפי רננה סי' כ"ב להתיר בשט"מ להשכיר המגירה ולמכור העץ:

והנה בד"ת או"ח סי' ז' העלה דגם במכירה איכא משום מ"ע וסייע מתוס' פסחים (כ"א) אבל בשו"ת הר"ב ח"ב סי' כ"ד הביא מכמה שו"ת שהזכירם בשע"ת דאין לחוש במכירה למ"ע גם הביא כמה הוכחות לזה ובמהרש"ם ח"ב סי' קע"ב הביא מדברי הב"י רס"י רמ"ג דבהשכירן לשנים מרובות דמי למכר דאית לי' קלא ליכא למיחש למ"ע, והנה הרוצה להקל בשט"מ יש לו כמה תשו' מאחרונים לסמוך עליהם אבל אני לעצמי נמנע לכתוב שט"מ בכמו אלה וכת"ה כדעתו דעת תורה יעשה:

ז

ואין בהמ"ד בלא חידוש בהעלותי על לבי סוגי' דע"ז כ"א דלא ישכיר אדם מרחץ לעכו"ם שהיא קוטב נדון שאלתינו רחש לבי בישוב קו' התוס' ב"מ (צ') למאי דבעי התם דלא נאמר אמירה לעכו"ם שבות רק לענין שבת דאיסור סקילה ולא באיסור לאו והקשו התוס' ממו"ק (י"ד) דבשביעית וחוה"מ אסור אמירה לנכרי ותי' משום דשבת ויו"ט חדא מלתא היא:

ונלע"ד לתרץ ג"כ ע"ד הפלפול קצת הנה מה שכתבו שביעית וחוה"מ כתב במהרש"ל שהיא ט"ס דבמו"ק (י"ב) לא מצינו רק במועד דאסור אמירה לעכו"ם ורק שהגי' בתוס' דבשבת וחוה"מ אסור אמירה לעכו"ם, וכבר נתעוררתי ג"כ מאז למ"ש הט"ז יו"ד סי' רצ"ו סק"א דבחובת קרקע שנוהג רק באי' כיון דל"ה חובת הגוף ליכא בזה משום אמירה לעכו"ם וע"כ כתב בש"ע שם שמותר לזרוע כלאי זרעים ע"י עכו"ם ע"כ הכ"נ בשביעית דהוי חובת קרקע ג"כ ליכא בי' דין אמירה לעכו"ם רק דאסור ע"י עכו"ם מטעם דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית כדאמר בע"ז (ט"ו), אע"כ גי' המהרש"ל מוכרח דקו' התוס' משבת וחוה"מ, ומעתה הא דקיי"ל אמירה לעכו"ם שבות הרי דעת הסמ"ג דהוי אי' דאו' והיא מדברי המכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם שלא יעשה העכו"ם מלאכתך ובב"י סי' רמ"ד הביאו וכתב שהיא אסמכתא בעלמא אף דלשון הכתוב מוכיח שהיא דרשה גמורה עיי"ש והטעם דחשבינן קרא לאסמכתא הוא משום דקרא גבי יו"ט כתיב אבל בשבת נאמר לא תעשה כל מלאכה וא"כ דבשבת לא שמעינן מקרא שהוא אי' תורה דאמירה לעכו"ם ממילא גם ביו"ט אי אפשר דאתי' קרא לאסור מה"ת דא"כ הול"ל דיו"ט חמיר משבת לענין זה וזה לא יתכן כדאמר בביצה (י"ח) מי איכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור אלא הואיל דבשבת שרי יוה"כ נמי שרי, נמצא דמה דביו"ט ל"ה אי' אמירה לעכו"ם מה"ת היא רק משום מגו דשבת דל"ד אמירה לעכו"ם כ"א דרבנן:

ולפי"ז מתורץ היטב קו' התוס' הנ"ל דלא יתכן לומר שביו"ט וחוה"מ דהוא בכלל יו"ט דקרא כגמ' דחגיגה (י"ח) שיהי' מותר בהם אמירה לעכו"ם עי"ז דהוי רק אי' לאו, דז"א דהרי אדרבה הוה לן למימר דביו"ט דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם שיהי' אסור אמירה לעכו"ם מה"ת רק משום שלא יהי' יו"ט חמיר משבת אבל מאחר דשבת אסור אמירה לעכו"ם משום שבות א"כ ממילא ההכרח דעכ"פ ביו"ט ודאי דאסור משום שבות מאסמכתא דכל מלאכה לא יעשה דכתיב בגופי' דעכ"פ לא קיל בזה משבת, והוא נכון לפענ"ד:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה