אור ברסלב
חזון נחום סימן כא › ב

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן כא · ב

א

ואמנם נראה שיש לדון בזה משני ענינים חובת המקום וחובת גברא, הנה מצד חובת המקום לקדושתו לבלי להניח אותו שמם וחרב לומר שתהי' קדושת המקום מושכת החיוב לבנות עליו מחדש המקום קדוש נראה ודאי דליתא משום דבהכ"נ שחרב י"ל דאין בקרקע קדושה יותר מן הדין, ולכאורה הדבר תלוי במחלוקת הכ"מ והראב"ד ז"ל דלשי' הר"מ פ"ו מבה"ב הט"ז דאע"ג דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל הוא רק בשאר א"י אבל קדושת מקדש וירושלים קדשה לע"ל שהרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים כו' לפי"ז ה"ה לגבי מקדש מעט מתני' היא במגלה (כ"ח) ועוד א"ר יהודה בהכ"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו' ואין עושין אותו קפנדריא שנ' והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין ובש"ע או"ח סי' קנ"א סעי' י' דאפי' לאחר שחרבו בקדושתן הן עומדין, ובסעי' י"א דאסור בחרבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים א"כ לשי' הר"מ הנ"ל הוא מן הדין שלא בטלה קדושתו כמו בבהמ"ק אחר שחרב שקדשה לע"ל מהך קרא גופי' אבל לשי' הראב"ד דאין חילוק בין מקדש וירושלם לשאר א"י דבכולהו לא קלע"ל א"כ כש"כ בהכ"נ שחרב דאין קדושה בקרקע, ומה דבמתני' במגלה כ"ח דא"ר יהודה בבה"כ שחרב דקדושתן כשהן שוממין י"ל משום דיסבור ר' יהודה דקדשה לע"ל ראה מה שכתבתי בחיבורי "משמרת להבית" בחלק תוס"ש דמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ה"ה דס"ל קלע"ל שלא הי' כח בכיבוש מלחמה להפקיע מקדושה וא"כ ר"י לשיטתו במנחות ס"ז דס"ל אין קנין אבל למה דקיי"ל לא קלע"ל בקרקע המקדש א"כ מכש"כ בקרקע בהכ"נ לאחר שחרב, ומה דמבואר בש"ע דאסור בחרבנו לתשמיש מגונה היינו אע"פ שבטלה קדושתו מ"מ דבר בזיון אסור וכמו שיבואר וכה ראיתי בא"א מהדו"ת לאו"ח סי' קנ"ג שכתב וז"ל קרקע עולם שבבהכ"נ אולי אין חל עלי' קדושה עכ"ל משמע דר"ל אפי' בבנינו וא"כ מכש"כ בחורבנו:

ובהגהת הג' מטארנא ז"ל שם כתב בכוונתו דאין בקרקע קדושה שהוא ע"פ האו"ז ה' בהכ"נ דאם עשו אה"ק משן סלע המחובר מעיקרו, אין קדושה חלה עליו כמו דאין מעילה במחובר לקרקע עיי"ש ויש להעיר דא"כ אפי' בהכ"נ גופי' איך יהי' בו דין תשמישי קדושה להר"ן במגלה לפמ"ש הש"ך חו"מ סי' צ"ה דבית הוי כקרקע ועיין מג"א סי' תרל"ז סק"ז ובב"ב ס"ו אמר שאני פשוטי כ"ע דרבנן דתלוש ולבסוף חברו כקרקע הוי לגבי דרבנן ועיין פסחים כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי והק' המפורשים דהרי גם שלכדה"נ אסור מדרבנן וכתב בשו"ת משיב כהלכה יו"ד סי' ט"ז לתרץ ע"פ קו' המל"מ דבלאה"כ הרי מחובר אע"ב מעילה רק דתלוש ולבסוף חברו ל"ה כקרקע ע"כ משני שפיר הש"ס שאני היכל דלתוכו עשוי דהוי שלכדה"נ ואסור רק מדרבנן ובדרבנן תלובס"ח הוי כקרקע ודפח"ת, ולפי"ז הכ"נ אי נאמר דתשמישי קדושה הוי רק דרבנן וכמו"ש בח"ס או"ח סי' ל"ח תיקשי דלא יהי' לבהכ"נ אפי' דין תשמישי קדושה מדרבנן כיון דבדרבנן תלובס"ח כקרקע ובמחובר ליכא דין תשמישי קדושה להאו"ז ודע"ק הנ"ל והיא הערה נכונה, (ראה מה שכתבתי בזה לעיל סי' י"ג, עכ"פ מבואר בדעת האו"ז ודע"ק דקרקע בהכ"נ אין לו קדושה אפי' בבנינו וא"כ מכש"כ בחרבנו:

ואמנם לא כן מבואר במג"א סי' קנ"ג סקט"ז שכתב דלכך מותר לסתור בהכ"נ בבנאו אחרת משום דעדיין בקדושתה שאין בידן להפקיע קדושתן והעצים והאבנים והקרקע בקדושתי' קיימי ואסור להשתמש בהן וגם למכרן כו' אבל יותר נראה עיקר שהדבר מבואר בר"ן מגלה פ"ג והוא תלוי במחלוקת שי' הרמב"ן והר"ן ז"ל שם דשי' הרמב"ן הוא דקדושת בהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקין לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד וכתב וז"ל ולפיכך בהכ"נ כל זמן שבני העיר רוצים בו נוהגין בו קדושה אפי' בחורבנן שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו זטה"ע שלא במעמד אנשי העיר אין בני העיר מרוצים מן הסתם שתכחש מצותם לגמרי כו' אבל כשנמלכו בני העיר למכרו ולשתות בו אפי' שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקעת קדושתו ממנו כסוכה וכלולב לאחר זמנן עכ"ל, הרי כתב מפורש דאפי' בחורבנו כ"ז שלא נמכר כדינו לא עבר זמן מצותו לפי שראוי לחזור ולבנותו וא"כ אפי' הקרקע לא נפקע מקדושתו, כ"ז לדברי הרמב"ן אבל שי' הר"ן הוא דבהכ"נ לא משום תשמישי מצוה רק כיון שעיקרו עשוי לומר דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם כו' לפי"ז י"ל דהיינו דוקא בבנינו לפי שראוי לומר דבר שבקדושה אבל בחרבנו פקע קדושתו וכמו שכתבתי לעיל דלא עדיף מקרקע המקדש דלא קלע"ל ורק שאסור להשתמש בו דבר מגונה או אפי' שאר תשמישים של הדיוט כמבואר בסי' קנ"ג סעי' י"א ומצאתי בשו"ת רשמי שאלה סי' א' שכתב שהוא מה"ט דלאו אורח להשתמש בו להדיוט כגמר' ע"ז נ"ב:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה