אור ברסלב
חזון נחום סימן כ › יא

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן כ · יא

י

ולביאור ותוספת נופך דלכאו' אכתי תקשה במה שכתבתי למ"ד ערל כטמא לדידי' שו"ז על טבו"י דמת, א"כ איך יתיישב לדידי' קרא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא דמקרא זה הוכיח הרמב"ם ז"ל דאשו"ז גם על טבו"י דמת, ונ"ל דאדרבה למ"ד ערל כטמא אתי' שפיר פירושא דקרא, דהנה הוכחת הרמב"ם ז"ל הוא מקרא זה מדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וקשה למה לא אמר להם משה שיטבלו כקו' התוס' פסחים הנ"ל, ומ"ש הראב"ד דמעשה כי הוה הכי הוה ששחטו וזרקו עליהן קודם טבילה והזי' סברו שיעלה להם ולא שאלו עוד עד אחר זמן שחיטה ונדחו, הנה כבר תמה ע"ז בכ"מ וכתב דברי תימה הם למה לא שאלו קודם מעשה וכי בתר דעבדינן מתמלכין, ומזה הוכיח הרמב"ם דבאמת שאלו אחר טבילה ונדחו משום שאשו"ז על טבו"י דמת, גם הוכיח הרמב"ם ז"ל מקרא דכתיב ששאלו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע וגו', וכבר תמהו הראשונים ז"ל דתשובתם בצידם לפי שהם טמאים ומזה הי' להרמב"ם ז"ל הוכחה דשו"ז על טבו"י דשרץ ואשו"ז על טבו"י דמת וא"כ לכך כאשר ראו שטמאי שרץ טבלו ושחטו וזרקו עליהן והם שהיו טמאי מת וטבלו ג"כ ונדחו שאלו שפיר למה נגרע אבל אי כשיטת הראב"ד ז"ל דהמעשה הי' קודם טבילה א"כ למה שאלו למה נגרע הרי גם על טמאי שרץ אשו"ז עליהן קודם טבילה:

וא"כ מתורץ היטב דלמ"ד ערל כטמא אתיא קראי שפיר אף אי אמרי' דשו"ז על טבו"י דמת ומעשה הי' קודם טבילה, דהרי כבר כתבתי לעיל דלהך לישנא ביבמות דלא נשבה רוח צפונית כי היכי דלא נבדור ענני כבוד היו ישראל במדבר ערלים אף בשנה שני' קודם חטא מרגלים משום דפריעה נאמרה בסיני ובמדבר לא פרעו מפני הסכנה ובמקנה מפרש כן דברי התוס' בקידושין מ"ש דבמדבר שלא עשו כ"א פסח אחד בשנה שני' משום שהיו ערלים היינו דכוונתם על מילת עצמן שלא פרעו ומה שעשו פסח בשנה שני' כשהם ערלים הי' עפ"י הדיבור כמו"ש התוס' קידושין שם לתי' הראשון וכמו"ש הרא"ם פ' בהעלותך שהפסח נעשה אז עפ"י הדיבור וא"כ ממילא ניחא למ"ד ערל כטמא מה שנדחו אז בשנה שני' טמאי מת מלעשות הפסח אע"ג דגם הטהורים היו ערלים וערל כטמא מת, מ"מ הערלות הותרה אז עפ"י הדיבור, וא"כ לפי"ז למ"ד ערל כטמא שפיר ס"ל דשו"ז על טבו"י דמת ומעשה הי' קודם טבילה ולא קשה קו' הכ"מ למה לא שאלו קודם שחיטת הפסח משום דלמ"ד ערל כטמא א"כ גם הטהורים הי' עליהם טומאת מת מחמת ערלות רק דערלות הותרה עפ"י הדיבור לכך הטמאים לנפש אדם סברו דכמו ששחטו את הפסח הטהורים שיש עליהם ג"כ טומאת מת מערלות כמו כן גם הם שטמאים לנפש אדם לא יגרעו ומותרים לשחוט הפסח, וע"כ לא שאלו קודם שחיטת הפסח:

וגם ניחא לדידי' מה ששאלו למה נגרע אף שתשובתם בצידם לפי שהם טמאים משום דיפה שאלו כיון דכל ישראל במדבר הם ערלים שהם כטמאי מת א"כ גם אנחנו למה נגרע אף קודם טבילה ומרע"ה, אמר להם שידחו דרק טומאת ערלות הותרה עפ"י הדיבור ולא טומאת מת קודם טבילה, אבל אחר טבילה באמת שו"ז בטמאי מת אם נאמר דערל כטמא והראי' מדערל משלח קרבנותיו וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר שהיו ערלים ושלחו קרבנותיהן ודוק היטב:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה