חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כ · ה
והנה חזות קשה לי בדברי הרמב"ם הנ"ל שחידש דטמא מת אינו משלח קרבנותיו, דהרי בחגיגה (ד' ד') אמרי' אהא דתנא ערל וטמא פטורין מן הראי' דה"מ ר"ע הוא דמרבי לערל כטמא דתניא ר"ע אומר איש איש לרבות את הערל. והנה הרמב"ם פסק בפ"ב מה' חגיגה דערל פטור מן הראי' דכתב שם וכן הערל מאוס כטמא עי"ש לכאורה נראה מבואר דהרמב"ם פסק כר"ע דערל כי טמא וכן כתב הכ"מ מפורש בפ"ג מה' מע"ש במ"ש הרמב"ם הערל כטמא ואם אכל מע"ש לוקה כתב ע"ז הכ"מ דהרמב"ם פסק כר"ע, והנה התוס' (בחגיגה ד') הקשו לר"ע דס"ל ערל כטמא אמאי איצטריך קרא לערל בפסח תיפוק לי' מטמא ותירצו בתי' הא' דהתם ממעטינן ערל שמתו אחיו מחמת מילה דלאו כטמא ובסוף דבריהם כתבו אבל אין לומר דאי ליכא קרא אלא דערל כטמא הייתי אומר דפסח בא בערלות אי הוי רובן ערלים כמו בטומאה דהא מנא ידעינן לרבות ערל כי טמא מאיש איש כי יהי' צרוע או זב והתם לא כתיב רק טומאת צרעת וזיבות ואנו אמרי' בריש פ' אלו דברים דלא דחי רק טומאת מת בלבד עיי"ש, והנה לשונם לכאו' אינו מדוקדק במ"ש דלא כתיב התם רק טומאת צרעת וזיבות דהא כתיב בקרא דשם נמי והנוגע בכל טמא נפש וע"כ כוונת התוס' דבאמת הוי ערל כטמא גם כטומאת מת רק כיון דעכ"פ הוי ג"כ כטמא בטומאת צרעת וזיבה וא"כ אי רובן בערלות לא אתי בטומאה [וכן ראיתי בס' ישרש יעקב ליבמות ד' ע"א שכ"כ] ומעתה ק"ל דאיך נפרנס הא דאמרי' בש"ס בכ"ד דערל וטמא משלחין קרבנותיהן והרמב"ם פסק כן בפ"ב מה' ט"מ הנ"ל כיון דהרמב"ם גופי' פסק דערל כטמא וממילא הוי גם כטמא טומאת מת כנ"ל והרי טמא מת אינו משלח קרבנותיו, ולכאו' י"ל עפימ"ש התוס' במנחות (ד' ס"ב) וכ"ד אהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן הרי בעי סמיכה ותירצו דערל וטמא מיירי בדלית להו תקנתא ערל שמתו אחיו מחמת מילה טמא זב ומצורע שאין רפואתו תלוי' בעצמו, וכבר הבאתי דברי התוס' חגיגה (ד') שחידשו דאף לר"ע דס"ל ערל כטמא מ"מ ערל שמתו אחיו מחמת מילה ל"ה כטמא, וא"כ לא קשה דאיך ערל משלח קרבנותיו הרי ערל כטמא בטומאת מת דז"א כיון דהא דערל משלח קרבנותיו ע"כ מיירי רק בערל שמתו אחיו מחמת מילה וערל כזה ל"ה כטמא: