חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כ · ג
והנ"ל לתרץ קו' אלו בחדא מחתא הנה הרמב"ם פ"ב מה' ביאת מקדש ה' י"ב פסק דטמא שרץ וכיוצא בו והערל משלחים קרבנותיהם ומקריבים עליהן חוץ מפסח שאין שוחטין אותו עט"ש ואין שוחטין על הערל פסח אבל טמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר. ובכ"מ כתב דבכלל זה לומר דאפי' לאחר טבילה אין מקריבין עליו דאפי' טבול יום של טמא מת אין משלח קרבנותיו:
והנה נראה מבואר דשיטת התוס' אינו כן רק דס"ל דאפי' טמא מת משלח קרבנותיו דהרי בפסחים (ד' פ') גבי היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין דקאמר עולא משלחין אחד מהן לדרך רחוקה ויטמאנו בשרץ קסבר שו"ז עט"ש ויטמאנו במת מדחהו אתה מחגיגתו והקשו בתוס' דהא קיי"ל ערל וטמא משלחין קרבנותיהם עי"ש ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל ליכא קושיא כלל דהרי הכא דמיירי שטמא בטומאת מת וטמא מת אין משלח קרבנותיו וע"כ דשיטת התוס' אינו כן וגם מתוס' במ"ק (ד' ט"ו) ד"ה אחר מבואר דס"ל דאף טמא מת משלח קרבנותיו עיי"ש:
והנ"ל בטעם מחלוקת הרמב"ם והתוס' ז"ל הנה הכ"מ בפ"ב מה' ב"מ כתב דמקור שיטת הרמב"ם הוא (זבחים ד' כ"ב) דאר"ל דטמא שרץ משלח קרבנותיו וטמא מת אינו משלח קרבנותיו וקשה לי דאכתי משם אין ראי' רק על טמא מת ולא על טבול יום דמת ואיך כתב הרמב"ם דאין מקריבין עליו כלל אפי' אחר טבילה וגם ר"ל גופי' מהיכן הוציא חידוש דין זה דטמא דמת חלוק דינו מדין שאר טמאים:
אבל הנ"ל ברור דבאמת הרמב"ם ז"ל לשיטתו בפ"ו מה' ק"פ הנ"ל דבפסח בטבול יום דשאר טמאין שוחטין וזורקין עליהן אבל על טבו"י דמת אין שו"ז עליו דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' והלכך יליף הרמב"ם שאר קרבנות מפסח כמו בפסח כיון שאינו יכול ליכנס בעצמו אין שוחטין וזורקין עליו אפי' לאחר טבילה בטומאת מת כמו כן בשאר קרבנות אין מקריבין עליו קרבן כלל אפי' לאחר טבילה, ואע"ג דבפסח גם על טמא שרץ עכ"פ קודם טבילה אין שו"ז עליו ועכ"ז בשאר קרבנות טמא שרץ משלח קרבנותיו אפי' קודם טבילה היינו משום דהא דבפסח אין שו"ז על טמא שרץ משום דכתיב איש לפי אכלו דבעינן ראוי לאכילה והיכי שהוא טמא שרץ דמחוסר מעשה הטבילה מקרי אינו ראוי לאכילה ועיין בכ"מ פ"ב מה' ב"מ הנ"ל ובצל"ח פסחים (ד' צ') דטעם דמדאורייתא אשו"ז עט"ש משום דמחוסר מעשה ולכך אחר טבילה דאין מחוסר מעשה עוד שו"ז עליו, וא"כ לא יוכל למילף טמא שרץ בשאר קרבנות מטמא שרץ בקרבן פסח דשאני פסח דבעינן ראוי לאכילה ובשאר קרבנות לא בעינן ראוי לאכילה, אבל בטמא מת דידעינן מקרא ויהי אנשים דאפי' אחר טבילה דאין מחוסר מעשה עוד אין שוחטין וזורקין עליו וליכא בזה טעם בפסח שאינו בשאר קרבנות ולכך שפיר יליף הרמב"ם ז"ל דטמא מת אפי' לאחר טבילה גם בשאר קרבנות אין משלח קרבנותיו כיון דאינו משלח את הפסח אפי' אחר טבילה וי"ל דגם כוונת הכ"מ כן הוא דיליף שאר קרבנות מפסח רק דהכ"מ כתב דהרמב"ם הוציא זאת מהא דזבחים דאר"ל דטמא מת אין משלח קרבנותיו ור"ל גופי' למד שאר קרבנות מפסח וממילא ידעינן גם אחר טבילה דאין משלח קרבנותיו כמו בפסח וזה ברור ואמת לענ"ד: