חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יט · ב
ואנהרינהו משמיא עוד על מרגניתא אחריתא בישוב הר"מ פ"ו מה' ק"פ בחידוש דין דאין שוחטין וזורקין על ט"מ אחר שטבל דקרא ויהי אנשים טמאים לנפש אדם מעשה הכי הוה שחל שביעי שלהן בע"פ והזו וטבלו ונדחו לפ"ש והקשה באו"ח פסחים (צ') קו' גדולה דא"כ ביבמות (ע"א) דיליף דערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו בימי יהושע דבעשרה לא מהול משום חולשא דאורחא כו' ולשי' הר"מ הרי אפי' אי הוה מהול בעשרה והזו ביום הזה הרי הי' שביעי שלהן בע"פ שאין שו"ז עליהן א"כ ש"מ דערל מקבל הזאה עכ"ק, ולהאמור מתורץ היטב דהר"מ ס"ל כפי' הי"מ דמה שאבותינו בימי יהושע היו צריכין הזאה הוא משום פורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכמו שהוסבר דבזמן המדבר הי' דין ערלי ישראל כדין ערלי נכרי שצריך הזאה בפורש מן הערלה כפורש מן הקבר, והנה דעת הכ"מ פ"ו מנזירות ה' ה' דבר חידוש בשי' הר"מ דרק בטומאת מת הנזיר מגלח עלי' אבל בטומאת קבר אין הנזיר מגלח ועיין מנ"ח מ' רס"ג בזה גם מפורש כתב הר"מ בפ"ו מק"פ הנ"ל דמה שאין שו"ז בט"מ אפי' אחר שטבל הוא רק בטומאה שהנזיר מגלח עלי' עיי"ש, ולפי"ז מיושב היטב שי' הר"מ ואדרבה סוגי' דיבמות מסייע לי' דבדיוק קאמר הש"ס כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ולא אמר כפורש מן המת הלא דבר הוא רק דבא לומר שטומאתו רק מדין פורש מן הקבר שאין הנזיר מגלח עלי' ובכגון זו הרי שפיר שו"ז על ט"מ שטבל ולכך הוכרח הש"ס לומר דבעשרה לא מהול משוה"כ שמעינן דערל מקבל הזאה והוא ענין יקר מאוד בס"ד: