חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יט · א
ערבו לי דברי תורתו בהשכל ומזימה, ובמה שכתב והביא סערת הפליאה בפירש"י יבמות (ע"א) בהא דאמר ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה בימי יהושע וכתב רש"י בשם י"מ שהיו צריכין הזאה משום דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ורש"י הק' ע"ז דמבואר בפסחים (צ"ב) דבערל ישראל ד"ה טובל ואוכל לערב והיא תימה רבתא:
וזה שעלה בדעתי כעת בישוב קו' כמין חומר דהנה לכאו' ק"ל דאיך למד הש"ס ביבמות דערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים דבעשרה לא מהיל הזאה אימת עביד להו לאו כשהן ערלים ופירש"י הזאה אימת עביד לטומאות מת שעליהן שרוב ציבור ט"מ היו שנטמאו מאבותיהן שכל יוצאי מצרים מתו במדבר כו' וקשה דהרי בנזיר (ס"א) אמר דכותי אין לו טומאה דכתיב והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה ופירש"י דמה דאמר ביבמות ערל מקבל הזאה כגון ערל ישראל שלא נימול שמתו אחיו מחמת מילה אבל ערל נכרי לא דכיון שאין מקבל הזאה לפיכך אין לו טומאה, ולפי"ז קשה דאדרבה מנלן דערל מקבל הזאה שכן מצינו מאבותינו דלמא באמת אין מקבל הזאה וע"כ באבותינו שלא הי' אפשר להם בשום אופן למול במדבר משום שלא נשבה להם רוח צפונית היו ישראל במדבר כאדם שאין לו טהרה לעולם אי נימא שערל אין מקבל הזאה כה"ג דאמר בירושלמי פ' כלל גדול דבמדבר כיון שהיו חונים ונוסעים ע"פ הדיבור כלעולם דמי דל"ה בנין לשעה והכ"נ שהיו בזמן המדבר כלעולם לאו בני הזאה נינהו וממילא מעיקרא לאו בר קבולי טומאה נינהו דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה והיא הערה עצומה, אבל נראה דזה שבאו הי"מ לומר דישראל במדבר היו צריכים הזאה משום דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר משום שהי' קשה להו קו' הנ"ל דאדרבה משום שנאמר שאין ערל מקבל הזאה ע"כ לא היו מקבלין טומאה כלל רק דא"כ הדר אדרבה שוב צריכין הזאה משום פורש מן הערלה שהרי הטעם דערל נכרי שנתגייר ומל צריך הזאה משום שיאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי ולא ידע דאשתקד נכרי הוה ולא מקבל טומאה ובישראל דליכא גזירה דאשתקד שהרי גם קודם שמל מקב"ט ע"כ טובל ואוכל פסחו לערב, אבל השתא בדידן שנאמר דערל אין מקבל הזאה וממילא שלא מקב"ט בעודו ערל שוב ממילא דינו ממש כדין נכרי הפורש מן הערלה ולא משום דגזרינן ערל ישראל אטו נכרי רק דבישראל גופי' איכא גזירה דאשתקד בערלי ישראל במדבר שיאמרו אשתקד טבלנו ואכלנו ולא ידעו דאשתקד ערלי מדבר הוו שלא היו בני קבולי טומאה דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה והשתא שאפשר למול הרי מקבלי' טומאת מת וצריכים הזאה ומשוה"כ גם ערלי מדבר צריכים הזאה משום דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכיון דבעשרה לא מהול אימת עביד להו הזאה ש"מ דערל מקבל הזאה ומיושב שפיר דברי הי"מ שברש"י כפתור ופרח: