חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יח · א
כ"ת העיר ביומא (נ"ה) דכ"ע מיהת הזאה ראשונה צריכה מנין עכאו"א מ"ט ר"א אמר שלא יטעה בהזאות ר' יוחנן אמר א"ק ולפני הכפורת יזה שאין ת"ל יזה כו' א"ב דלא מנה ולא טעה, והרמז"ל בפ"ג מעביוה"כ כתב שמא ישכח וימנה הזאה ראשונה מכלל השבע, והק' בלח"מ דלמה לא פסק כר' יוחנן דקיי"ל כוותי' ואפי' בדיעבד מעכב ותי' כיון דבירו' אמר הך טעמא דשמא ישכח אליבא דר' יוחנן א"כ דפליגי בגמ' דידן ובירו' בסברת ר' יוחנן וכיון דר"א אית לי' בבירור שמא יטעה לא שבקינן ודאי דר"א משום ספיקא דר"י, ודבריו תמוהין כמו"ש במה"פ דא"כ נאמר כן בכל סוגיות הש"ס ההפוכות כה"ג ועיין ש"ך יו"ד סי' קמ"ה סק"א [ועיין תוס' כתובות (ק"ב ע"א) ד"ה אליבא דבכמה דוכתי פליג בירו' אגמ' שלנו בדברי ר' יוחנן אדר' יוחנן] ושיכל כ"ת את ידיו לתרץ דלטעם הירו' כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע והיינו שיטעה למנות שמנה שלא בהפסק האחת, תיקשי לכאו' לפי חידוש המה"פ דכל המנין הוא רק מצוה לכתחלה דלא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים משמע דוקא ההזאות עצמן אבל המנין ל"ה עבודה ול"ה בכלל דברים, א"כ דבדיעבד כשר לא חיישינן שמא ישכח רק שיש סתירות בתוס' אי שינוי גרע מלא נעשה כלל והוא בתוס' גיטין פ' ומנחות ט' ומגילה ט' דגרע שכתבה תרגום מלא נכתב כלל ובזבחים (פ"א) א"ר יוחנן ואיתימא ר"א עדיין הוא מחלוקת בתחלת עולה וסוף חטאת ולפי"ד התוס' שם (פ') ד"ה כגון דסברתו שיש לפסול משום מקום שיריים שלא כעיקר מצותו אע"ג דלא מעכב ועכ"פ שנסתפק הש"ס מי בעל המימרא הזאת ר"א או ר' יוחנן, וע"כ יתכן שהש"ס דילן ביומא שמיחס לטעם שמא יטעה אליבא דר"א הוא להך צד דר"א הוא בעל המימרא בזבחים דעדיין הוא מחלוקת והירו' דמיחס הטעם שמא יטעה אליבא דר' יוחנן הוא לצד דר' יוחנן הוא בעל המימרא בזבחים זה טעם חילוף השיטות בבלי וירו' עכתו"ד, הנה זה סקירה חדה והערה יפה: