אור ברסלב
חזון נחום סימן יח

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן יח

סימן יז

ב"ה.

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי מעוז ומגדול מו"ה גרשון גרינבוים נ"י:

א

כ"ת העיר ביומא (נ"ה) דכ"ע מיהת הזאה ראשונה צריכה מנין עכאו"א מ"ט ר"א אמר שלא יטעה בהזאות ר' יוחנן אמר א"ק ולפני הכפורת יזה שאין ת"ל יזה כו' א"ב דלא מנה ולא טעה, והרמז"ל בפ"ג מעביוה"כ כתב שמא ישכח וימנה הזאה ראשונה מכלל השבע, והק' בלח"מ דלמה לא פסק כר' יוחנן דקיי"ל כוותי' ואפי' בדיעבד מעכב ותי' כיון דבירו' אמר הך טעמא דשמא ישכח אליבא דר' יוחנן א"כ דפליגי בגמ' דידן ובירו' בסברת ר' יוחנן וכיון דר"א אית לי' בבירור שמא יטעה לא שבקינן ודאי דר"א משום ספיקא דר"י, ודבריו תמוהין כמו"ש במה"פ דא"כ נאמר כן בכל סוגיות הש"ס ההפוכות כה"ג ועיין ש"ך יו"ד סי' קמ"ה סק"א [ועיין תוס' כתובות (ק"ב ע"א) ד"ה אליבא דבכמה דוכתי פליג בירו' אגמ' שלנו בדברי ר' יוחנן אדר' יוחנן] ושיכל כ"ת את ידיו לתרץ דלטעם הירו' כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע והיינו שיטעה למנות שמנה שלא בהפסק האחת, תיקשי לכאו' לפי חידוש המה"פ דכל המנין הוא רק מצוה לכתחלה דלא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים משמע דוקא ההזאות עצמן אבל המנין ל"ה עבודה ול"ה בכלל דברים, א"כ דבדיעבד כשר לא חיישינן שמא ישכח רק שיש סתירות בתוס' אי שינוי גרע מלא נעשה כלל והוא בתוס' גיטין פ' ומנחות ט' ומגילה ט' דגרע שכתבה תרגום מלא נכתב כלל ובזבחים (פ"א) א"ר יוחנן ואיתימא ר"א עדיין הוא מחלוקת בתחלת עולה וסוף חטאת ולפי"ד התוס' שם (פ') ד"ה כגון דסברתו שיש לפסול משום מקום שיריים שלא כעיקר מצותו אע"ג דלא מעכב ועכ"פ שנסתפק הש"ס מי בעל המימרא הזאת ר"א או ר' יוחנן, וע"כ יתכן שהש"ס דילן ביומא שמיחס לטעם שמא יטעה אליבא דר"א הוא להך צד דר"א הוא בעל המימרא בזבחים דעדיין הוא מחלוקת והירו' דמיחס הטעם שמא יטעה אליבא דר' יוחנן הוא לצד דר' יוחנן הוא בעל המימרא בזבחים זה טעם חילוף השיטות בבלי וירו' עכתו"ד, הנה זה סקירה חדה והערה יפה:

ב

אמנם מה שהוסיף כ"ת ע"פ דבריו הנ"ל בישוב דברי הלח"מ הא ליתא שהרי מכיון שנחית לחידושו של המה"פ דמנין לא מעכב כלל ואיך יפרנס הגמ' כאן א"ב דלא מנה ולא טעה דלחד מ"ד מעכב וע"כ צריך לבא לפי' המה"פ דאדרבה רק למ"ד שמא יטעה מנין הזאה ראשונה למצוה בפני עצמה ולפיכך הביא הר"מ לטעם שמא יטעה ללמדינו דעיקר מנין אינו מעכב לכ"ע עיי"ש א"כ לפי"ז למותר הם הדברים שכתב בישוב הלח"מ, אך דברי המה"פ דחוקים למעיין גם יפה הביא בשם הרב הגאון מלוקאטש שהשיג על המה"פ ממה שהביא בתוי"ט מתו"כ דשבע פעמים ולא שבע טיפין והיינו דצריך מנין דוקא, איברא שיש לדון לענ"ד בפי' החו"כ אי אתי למנין דוקא שהרי כה"ג איתא בספרי זוטא פ' שלח נסך אל יהי' מטיף ובירושלמי פ' הבונה ופ"ב דגיטין וכתב ולא חוקק ולא מטיף כו' ועיין ג"פ סי' קכ"ו סק"ג בדברי הירושלמי ואפשר לפי"ז דגם פי' התו"כ הנ"ל אינו לקפידת המנין דוקא ומדברי הספ"ז דאל יהי מטיף ראיתי אחר זמן בהגהת אמבד"ס שהעיר בפירש"י זבחים (צ"א) מ"ש דל"ה פס"ר דאפשר דמזלף לי' בטיפין דקות שצ"ע דהרי זה בכלל דאל יהי מטיף וי"ל דבמנחות (ט"ז:) פליגי בהקטיר שמשום אי הוי הקטרה וראיתי בס' יבין דעת סי' פ"ז שהעיר בפיר"ש הנ"ל דאפשר לזלף בטיפין דקות והרי הוי זה בהקטיר שמשום רק דניחא למ"ד שמי' הקטרה ולפי"ז י"ל דלדידי' כשר ג"כ טיפין טיפין ולית לי' דרשא דספרי להכי ודוק, וראה מה שכתבתי בחיבורי משמרת להבית סי' ה' ודו"ק]:

ג

ובנוגע בסתירת דברי התוס' הנ"ל אי שינוי גרע מחסר נראה לי דתלי' בפלוגתא (ר"ה ל') מה קילקול קילקלו הלוים בשיר הכי תרגומו לא אמרו שירה כל עיקר ר"ז אמר שאמרו שירה של חול ובגמ' אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול מזה והיינו דתרגומו דהכא ס"ל דחסר הוי כשינוי דכיון דלא אמור כלל הוי שיבוש כמו בשינוי אבל ר"ז שיטתי' דחסר ל"ה כשינוי ולכך הוכרח לומר שאמרו שירה של חול ועפי"ז יש לסייע להנ"ל בטעמא דר"ז בירושלמי שלא יטעה משום דשינוי גרע מחסר והוא דר"ז לשיטתו ודוק:

ד

ואשר אחזה לענ"ד בישוב דברי הרמז"ל דהנה בגמ' לעיל בסמוך תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עובי' של כפורת כו' מנה"מ אראב"י א"ר זירא א"ק והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת כו' לאקושי על לפני מה לפני דלאו על אף על דלאו על ופריך אדרבה לא יאמר למעלה בפר למה נאמר לאקושי לפני לעל מה על ממש אף לפני על ממש, ודחי לה למעלה דפר מיבעי' לי' לכדתנא ראב"י כ"מ שנ' פר אינו אלא קדים הנה מסיק הש"ס כאן דהזאה שעל הכפורת אינו על ממש וא"צ נגיעה, ולקמן נ"ז תנא כשהוא מזה אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת אר"א בר' יוסי אני ראיתי' ברומי והי' עלי' כמה טיפי דמים של פר ושעיר דיוה"כ מבואר דפליגי בזה אי צריך נגיעה בפרוכת וכמו"ש בתו"י וממילא דפליגי נמי לגבי כפורת לעיל, ועיין מ"ש במהר"מ שיף גיטין (נ"ו) גבי טיטוס שגידר את הפרוכת ונעשה נס והי' דם מבצבץ, והנה בר"מ בפ"ג מעביוה"כ ה"ה כתב שמזה על הפרוכת כו' שנ' על הכפורת ולפני הכפורת וכ"פ בפ"ה ממעה"ק, מבואר דפסק כר"א בר' יוסי וס"ל צריך נגיעה בכולהו ועיין מל"מ שם מה שחקר בשי' הר"מ אי דיעבד מעכב בלא נגע, ובטעם הדבר דפסק כר"א בר' יוסי דלא כת"ק נראה שהוא משום קו' הש"ס הנ"ל אדרבה לא יאמר למעלה בפר אלא לאקושי לפני לעל דעל ממש ומה דמשני הש"ס ע"ז ס"ל להר"מ שהוא דחיי' בעלמא ומשום דמצינו בירו' פ"ה ה"ג ר' זעירא אמר צריך שיהא נוגע רשבר"י אמר א"צ שיהא נוגע הרי דר' זירא גופי' דאמר בש"ס דילן שא"צ ליגע כי סליק ר"ז למערבא הדר בי' ואמר דצריך ליגע דהא ר"ז בש"ס דילן הוא ר' זעירא בירו' ע' סה"ד וע"כ שקבל לאתקפתא דגמ' אדרבה כו', והנה בגבו"א כאן כתב דקו' הש"ס אדרבה לא יאמר למעלה בפר ליתא לר"י דאמר לקמן דהזאה ראשונה עכאו"א מדכ' זה גבי מעלה דפר, דהרי אי לא כתיב למעלה בפר והזה לא הי' יזה דסיפא מיותר כלל אלא ע"כ האי קו' ליתא אלא לר"א דס"ל מנין הזאה ראשונה משום שמא יטעה עיי"ש, ומעתה מתורץ היטב שי' הרמז"ל דפסק לטעם שמא יטעה דלשיטתו אזיל דס"ל דהזאה צריכה ליגע וסמך לזה גמ' דגיטין (נ"ו) הנ"ל שהי' הפרוכת מבצבץ דם דמ"ש המהר"מ שיף דאף למ"ד שא"צ ליגע ממילא הי' נתזה הנה בתוס' יומא הנ"ל כתבו דאא"ל כן משום דכהנים זריזים הם] וא"כ דס"ל צריך ליגע ומהכרח קו' הש"ס לא יאמר למעלה בפר כו' ממילא דא"א למידרש מנין הזאה ראשונה מיזה דסיפא ועכס"ל הטעם שמא יטעה וזה נכון ודוק:

ה

ובזה אתי' לי שפיר חילוף הסוגי' בש"ס דילן והירו', דכאן בש"ס אמר ר"א שלא יטעה בהזאות ואילו בירו' דא"ר יוחנן כדי שלא יטעה א"ר זעירא כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע הנה שבא ר' זעירא לפרש החשש שמא יטעה מה שלא פירש בש"ס דילן:

ונ"ל דיש להעיר בטעם שמא יטעה בהזאות ופירש"י שיהא לו שהות לתת לבו שלא יטעה והרי למ"ד דהזאות צריכין ליגע והזאה ראשונה היתה נוגע למעלה והשבע הזאות למטה הרי הי' ניכר כל הזאה לעצמה על הכפורת ועל הפרוכת וקשה לטעות בהזאות לחסור בהם אך הרי סוגית הש"ס דילן כאן בסמוך כדאר"ז דא"צ ליגע ונופלים ההזאות למטה על הארץ שאינם ניכרים לעצמן משא"כ בסוגי' הירו' בא ר' זעירא להוסיף על הטעם שמא יטעה כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע משום דר' זעירא לשיטתו דאמר בסמוך בירו' דצריך שיהא נוגע ע"כ לא ניחא לי' לומר כפירש"י שמא יטעה בהזאות עצמן שיבא לחסר בהן שהרי היו ניכרין על הכפורת ופרוכת לכך אמר דהחשש שמא יטעה אינו בהזאות כלשון הש"ס בבלי רק כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע שלא יטעה במנין למנות שמנה כפי' הק"ע ודוק:

ו

ועפי"מ שכתבתי לעיל בישוב שי' הרמז"ל דר' יוחנן דאמר בש"ס דילן דמנין הזאה ראשונה עכאו"א ילפינן מקרא דיזה שהוא רק לסוגי' הש"ס כאן דהזאה א"צ ליגע אבל שיטתו בירו' דצריך ליגע י"ל בישוב קו' רש"י ותוס' זבחים (ט"ו) דאתמר הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן כו' ופליגי בהולכה זוטרתי מחכו עלי' במערבא אלא חטה"ע דפסולה בה מחשבה המ"ל אי דחשיב מקמי דליפוק דם לאו כלום הוא ואי בתר דנפק דם איתעבידא לי' מצותו, ודחי הש"ס מאי קושי' דלמא מדמפריש ועד דמטי למזבח דהא בעא מיני' ר' ירמי' מר' זירא הי' מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר מזבח מהו וא"ל פסולה מ"ט והזה ונתן בעינן, והק' בפירש"י בהא דמחכו עלה במערבא דהו"ל למפרך כן אדר' יוחנן דאמר לעיל הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולא פסול בה מחשבה ונראה לתרץ דהתוס' שם כתבו מה דמחכו עלה במערבא אי בתר דנפק דם איתעביד לי' מצותו משום דס"ד בהזאה דל"צ מזבח מידי דהוה אהזאת דפרוכת ובין הבדים דהוי הזאה שלא נגע, וק"ל דאכתי מה בעא ר' ירמי' מר' זירא בהי' מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר מזבח הרי לר"ז שהוא ר' זעירא בירו' ס"ל בפירוש דצריך ליגע בהזאת הפרוכת ובין הבדים וא"כ פשיטא לדידי' דפשיטא גם בלא קרא דהזה ונתן אך באמת ר"ז כאן הוא קודם דסליק למערבא [ע' כתובות ק"י] וס"ל דהזאות א"צ ליגע וכן מה דמחכו במערבא במאי דאתמר לר"ש אי בתר דנפק דם כו' וסד"א דא"צ ליגע אע"ג דלשי' תלמודא דמערבא עצמו ס"ל לר"ז דהזאה צריכה ליגע מ"מ הרי רב שמואל בר' יצחק פליג שם בירו' וס"ל דא"צ ליגע וגם סוגי' הש"ס בבלי יומא (נ"ה) ס"ל בסתמא דא"צ ליגע ושפיר אתי' מה דמחכו בסד"א דא"צ ליגע כדברי התוס' הנ"ל, ומעתה מתורץ היטב קו' פירש"י ז"ל דאדר' יוחנן הו"ל למיפרך כן, ולהאמור הנה בני מערבא לשיטתם לא הוה מצי מחכו על דר' יוחנן משום דלשי' תלמודא דמערבא עצמו הרי ר' יוחנן הדר בי' ואמר בטעם מנין הזאה ראשונה עכאו"א משום כדי שלא יטעה ולא מקרא דיזה והיינו משום דס"ל לר' יוחנן דהזאה צריכה ליגע א"כ לא מיותר קרא דיזה כנ"ל וע"כ בא ר' זעירא שם לפרש דברי ר' יוחנן כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע ולא משום שמא יטעה בהזאות כיון דס"ל צריכין ליגע ניכרין ההזאות לעצמן כנ"ל, א"כ אליבא דר' יוחנן לשיטתו ל"ק אי מדנפק דם אתעביד לי' מצותו, שהרי באמת לא אתעביד מצותו עד דנגע במזבח ואתי' שפיר לשון הש"ס מחכו עלה במערבא משום שיטת תלמודא דמערבא ודוק היטב: ידידו.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה