אור ברסלב
חזון נחום סימן יז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן יז

סימן טז

ב"ה כ"ט מנ"א תרפ"ו

שוכט"ס לכבוד הרב הגדול החריף ובקי כש"ת מו"ה משה וואלפנאנג נ"י דומ"צ בק' דעמביץ:

לתשובת שאלתו בדבר הבהכ"נ אם מותר לחדש ולסוד אותו גם במקום שנמצא ציורים בצבע שמות שאינם נמחקים שהרבה אותיות כבר נשחתות מאורך הזמן וכמו עכשיו א"א להתקיים:

א

הנה בשו"ת פמ"א סי' מ"ה ומע"צ סי' כ"ד דנו בדבר הזה שלכאו' יש ללמוד מסוטה (ל"ה) שכתבו ישראל את התורה על האבנים בע' לשון וסדו בסיד ואיך עברו על אי' מחיקת שם וש"מ שאין אי' בהעברת סיד, וכתבו לדחות זה דהתם הי' הסיד טוח על האבנים דבקל יכול להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כו' והביא זה בפ"ת יו"ד סי' רע"ו, וכ"ת כתב דבלא זה י"ל דשאני התם שכתבו בע' לשון לא בלה"ק עיין מהרש"א שם והש"ך יו"ד סי' קע"ט כתב דשם שנכתב בלשון חול מותר למחקו, כנראה לא שם כ"ת עיון בגוף התשו' במע"צ סי' כ"ג שהעיר כן והביא ממג"א סי' של"ד ס"ק י"ז בשם הש"ג שגם האזכרות בלשונם יש לחוש שלא למחוק אותן וכתב ע"ז כי נעלם ממנו שיטת הש"ס הנ"ל שכתבו ישראל את התורה בע' לשון וסדו אותם בסיד כו' עיי"ש ובפנים יפות פ' תבא מ"ש בזה:

ב

והנה מלבד שהם כתבו דאין ראי' מהש"ס הנ"ל להתיר, לענ"ד יש להוסיף דאדרבה משם ראי' עוד לאיסור, דהרי בירושלמי הביאו התוס' סוטה (ל"ה) דפליגי תנאי אי על אבני המזבח נכתבו או על אבני החלון נכתבו ומקשה מ"ד על אבני החלון נכתבו ניחא וסדת אותם בסיד אלא למ"ד על אבני מזבח נכתבו מאי וסדת אותם בסיד ומשני בין כל אבן ואבן ופי' הירו' צ"ב דלמה לא ניחא גם למ"ד על אבני מזבח ועמד בזה בפנ"י פ' תבא ופי' הק"ע ופנ"מ דחוק למעיין, והנ"ל בביאורו עפ"י קו' הפמ"א הנ"ל דאיך סדו בסיד הא איכא משום מוחק את השם וכתב במע"צ דודאי א"א לומר שהי' נכתב ע"ג האבנים בדיו כי דיו ע"ג אבנים לא מקרי כתב והתורה אמרה וכתבתם על האבנים [כוונתו לגמ' מנחות (ל"ד) דאמר אי לאו גז"ש הו"א למכתבי' אאבניא ופירש"י יחקקם בסכין ע"ג אבנים אבל בדיו על האבנים ל"ה כתיבה תמה] רק ע"כ שהי' הכתב חקוק וכן מפורש בתרגום יונתן ולא הי' הסיד כ"א מחסה ומסתור להכתב ולא מחיקה עיי"ש, ואמנם מ"ש בתרגום יונתן שהי' הכתב חקוק אתי שפיר רק למ"ד בירו' על אבני המלון נכתבו משא"כ למ"ד על אבני מזבח נכתבו דא"א ע"י חקיקה שנפסל בחגירת צפורן וכ"כ בפנ"י, ומעתה מה ימתק פי' הירו' הנ"ל דהי' קשה לי' קו' הפמ"א דאיכא משום מוחק והיינו דמקשה דבשלמא למ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא וסדת אותם בסיד ומשום דלדידי' י"ל כפי' התרגום שהי' הכתב חקוק ול"ה מוחק כתירוצו של המע"צ אלא למ"ד על אבני מזבח נכתבו מאי וסדת בסיד כלומר דלדידי' ע"כ שנכתבו בדיו א"כ איכא משום מוחק ולכך תי' שהסיד הי' רק בין אבן לאבן ודוק כי נכון ונחמד בס"ד, וא"כ לפי"ז אדרבה ראי' מכאן דהיכי שאין הכתב חקוק כ"א שנכתב על האבנים בדיו אסור להעביר עליהן סיד דאיכא משום מוחק, שוב מצאתי פי' הירושלמי כנ"ל בספרים חדשים שנדפסו אחר כתבי זה:

ג

וכ"ת הביא משו"ת ברכת רצ"ה בנידון כזה ובהגהת מלחמת ארי' שהעיר די"ל דשמות שנכתבו על הכתלים בצבע אין בהם אי' מחיקת שם וראי' לזה משבת (ק"כ) הרי שהי' שם כתוב על בשרו דפריך חציצה תיפוק לי' משום דיו ומשני בדיו לחה ולמה לא משני דמיירי בצבע שאינו חוצץ כמבואר בש"ע סי' קצ"ח סעי' י"ז אלא ודאי מוכח דגם אי' מחיקת השם ליכא עכ"ד, וזה דבר בטל במחכ"ת מלבד שהוא נגד דברי כל הפוסקים וכמבואר בב"י סי' רע"ו בשם הא"ח דאפי' בכתיבת משקה או אפי' כתיבת נכרים או מצויירים במש ע"י תפירה אסור למחקו, ובשו"ת מ"ב סי' צ"ט הביאו הט"ז סי' רע"א לענין חקיקה ושו"ת חו"י סי' ק"ו וכמו חקיקה דלוחות העדות דכ' חרות על הלוחות עיי"ש, ובתשב"ץ סי' קכ"ז הביא גמ' מפורשת בשבת (ק"ג) דכתב האזכרות בזהב יגנזו, עכ"פ אפי' שלא בדיו אף שאין כשר לס"ת מ"מ איכא משום מוחק לכ"ע:

אך גם ראייתו ליתא כלל מלבד דבש"ע יו"ד סי' קצ"ח איתא רק דמי שהוא צובע כו' ולמד מזה בס"ט דבאדם אחר שאינו צובע חוצץ ואי דלישני הש"ס דמיירי באדם צובע ז"א דכה"ג הי' יכול לשנויי גם בדיו דמיירי בסופר ולבלר דאין דיו חוצץ כמבואר בש"ע או"ח סי' קס"א סעי' ב' וכבר העיר כן בסדר למשנה לרמ"ה יסוה"ת עיי"ש מ"ש בזה, רק אפילו לדברי הפוסקים דבצבע אינו חוצץ אפי' באדם אחר ומטעם הראשונים ז"ל משום דלית בצבע מששא, הנה הלא כה דברי הראשונים ז"ל דלא דמי לכחול שבעין ודיו שחוצצין יבשים, משום שהן יש בהן ממש אבל בצבע אין כאן אלא מראה וחזותא בעלמא וכתבו באחרונים דלפי"ז בצבע שי"ב ממש חוצץ א"כ הכא בשם כתוב על בשרו דל"ה חזותא בעלמא רק כתב שי"ב ממש גם בצבע חוצץ:

ד

ואמנם יש להעיר ולחדש בנ"ד דכבר נשחתו כמה אותיות מהשמות שהם כתובים בצבע בכה"ג לכ"ע לא יהי' אי' מחיקה, דהנה בשו"ת רח"כ סי' מ"ג העלה דליכא אי' מחיקה אלא היכי שהשם שלם אבל אם אות אחד נמחק שוב אין איסור בהנשארים כיון דמחוק ועומד, ועיין ג"כ במנ"ח מ' תל"ז שהביא מש"ג בדין מוחק אחר מוחק, ואמנם דעת הפוסקים לא כן הוא ומשמעות הש"ע סי' רע"ו והטעם דנהי דאין השם שלם וליכא משום קלקול הקריאה כבוד שמו ית' מ"מ יש בזה משום חלות הקדושה בשמות דקדושים קדוה"ג שקנה לו כל אות קדושה לעצמו שעל ידן בצירופן יפעל קדושת ס"ת ולעומת זה יש סברא בשמות הנכתבים שלא בדיו דאינו כשר לס"ת לא יהי' בזה אי' מחיקה ומ"מ אמרי' דנהי דלגבי קדושת ס"ת לא מהני מ"מ איכא משום כבוד שמו ית' ועיין במשנ"ח בשם השב יעקב והגאון מוהרא"ב ז"ל שמחולקים לגבי חק תוכות או מרוקם דאינו כתב לגבי ס"ת אי איכא משום מוחק דתלי' בזה, ולפי"ז בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא שאינו כתוב בדיו וגם כבר נשחתו איזה אותיות י"ל דממנ"פ ליכא משום אי' מחיקה דאי אזלית בתר קדושת האותיות לס"ת הרי אינו כתוב בדיו רק בצבע דאין פועל לקדושת ס"ת ואי אזלית בתר הקריאה כבוד שמו ית' הרי כבר אין השם שלם ע"י שנמחקו מאליו כמה אותיות מהשמות ונמצא דבזה לכל הפוסקים לא יהי' אי' מחיקה ממנ"פ:

ה

ויש להטעים הדברים עפ"י מ"ש בשו"ת חו"י סי' ק"ט דקדושת השם לענין אי' מחיקה יש לבחנו מצד ארבעה דברים שהם יסוד כל מעשה ופעולה והם הפועל החומר הצורה והתכלית, והנה החומר הוא הקלף והדיו והצורה הם צורת האותיות שיש בתמונתן סודי סודות וסתרי סתרים כו' עיי"ש, ולפי"ז י"ל דנהי דאפי' בכתב שלא בדיו פשיטא להפוסקים ז"ל דאיכא אי' מחיקה י"ל שהוא משום דאיכא רק חסרון החומר, מ"מ כיון שנשאר בהן שלמות הצורה בקדושתן הן עומדין דוגמת הלוחות שנשתברו דאמרי' (פסחים פ"ז:) לוחות שברו ואותיות פורחות ומשא"כ בנ"ד שאין כתובים בדיו, וגם כבר נשחתו אותיות מהשם דליכא עוד גם שלמות הצורה בכה"ג לכ"ע ליכא משום אי' מחיקה בחסרון חומר וגם צורה ודוק כי היא עצה נכונה:

ו

אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בדבר שנוגע לקדושת השם ולכאו' יש להביא סמך ראי' להחמיר דגם בכה"ג יש אי' מחיקה דבירו' סוטה פ"ב ה"ד אמר כמה אותיות יהי' כתוב בה ויהי' שלא לצורך ויהי' חייב עליו ב"ש אומרים אות אחת ובה"א שתי אותיות ובפנ"מ פי' דפליגו בכתב במגלת סוטה מכתיבה פסולה כגון מקומוס וקנקנתום ותהא המגלה שלא לצורך ויהא חייב על שמחק השם שלא לצורך דבה"א שתים כדי לכתוב י"ק, הנה מדנתן השיעור כדי לכתוב י"ק ע"כ הפי' הוא באופן שמחק מאותיות השם וע"ז אמרו ב"ה דאינו חייב כ"א על שתים דאינו חייב במחיקת אות אחת והוא תמוה ובשו"ת אנ"ז יו"ד תמה כן מדברי הר"מ פ"ו מה' יסוה"ת דמוחק אות אחת משה"ק לוקה ועיין ספ' כ"ת פ' ראה שהביאו, אך הנ"ל ליישב פי' הפנ"מ בצירוף פי' הק"ע דבאמת פליגי במוחק מאותיות השם רק שהי' מכתיבה פסולה בקומוס או קנקנתום דתנן במתני' שם ובכה"ג דוקא ס"ל לב"ה דא"ח כ"א במוחק שתי אותיות, דהנה מה שכתבתי עפי"ד החו"י דבמוחק אות אחד מהשם כבר נעשה השחתת צורה מכל השם אין הכרח וי"ל כיון דכל אות קונה קדושתו לעצמו א"כ צורתו עומדת לבדו וע"כ הי' מקום לומר דבמוחק אות אחד לא יהא חייב משום זה לבדו וחיובא דידי' הוא רק משום דעי"ז איכא אכחושי מצוה גם לאות השני להמבואר בערכין (ו') דשם שלא במקומו לא קדוש ופירש"י דל"ה מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדוש ועיין חת"ס יו"ד סי' רס"ד מטעם זה שלא לקדור את השם בלא איזה תיבות עמו משום דהשם לבדו הוי שלא במקומו, א"כ מכש"כ לגבי השם הקודש עצמו אם מחק אות אחד ממנו ממילא עשה את אות הב' מהשם שלא במקומו משום שעומד לבדו בלא צירופו, ואף למ"ש במשנ"ח דגם לפי' הב' שברש"י ערכין הנ"ל אין הכוונה לגבי השם עצמו, דאיהו קדיש גם שלא במקומו כדמוכח בהא דשבת (ק"כ) בהי' שם כתוב על בשרו שהביא בש"ג פ' שה"ע רק הכוונה דלא קדיש את הגליון עיי"ש ובבי"צ או"ח סי' י' הק' לפירש"י מהא דסוכה (נ"ג) דדוד כתב שם אחספא וצריך לק"ו להיתר השלכה למעיין, ולהנ"ל ל"ק, מ"מ אף דהשם גופי' קדוש גם שלא במקומו עכ"פ כיון דקילא קדושתו שלא מקדש את הגליון א"כ שוב ע"י שמחק אות א' איכא אכחושי מצוה גם לאות הב' דקילא קדושתו דנעשה שלא במקומו ועיין בט"ז וש"ך יו"ד סי' רע"ד, מ"ש לענין אכחושי מצוה בשם, ולפי"ז י"ל דה"ט דחייב גם במוחק אות אחד משום דאיכא אכחושי מצוה גם לאות הב' דהוי שלא במקומו, ואמנם מה דקילא קדושת השם שלא במקומו אף דהשם שלם בצורתו, יובן עפ"י דעת החו"י הנ"ל מבחי' חומר וצורה דהקלף והדיו הוא חומרו הנדרש לצורתו וע"כ אם השם או אות מהשם הוא שלא במקומו הראוי יורגש בו חסרון החומר ואף ששלם בצורתו מ"מ קילא קדושתו בחסרון פרט אחד:

ז

ומעתה יבא על נכון דברי הירו' פ"ב דסוטה הנ"ל דבה"א דאינו חייב במוחק כ"א בשתי אותיות והיינו משום דשם מיירי שמחק ממה שנכתב בכתיבה פסולה מן הקומוס וקנקנתום דהוי שלא בדיו א"כ הרי מתחלה נכתב שלא כמצותו ונגרע לו ערך החומר שהרי הדיו הוא יסוד חומרו ולכך בזה שפיר דאמרי ב"ה דאינו חייב במחק אות אחד דמשום מה יחייב דאי משום גרעון צורתו ליכא כל זמן שלא מחק לגמרי שעדיין נשאר אות הב' וצורתו עמו ופעולתו בגרעון צורה לאותו אות שמחק לא הי' רק לחצי שם שאינו חייב דהוי רק ח"ש ואי משום אכחושי מצוה לכל השם דנעשה שלא במקומו, הנה הרי מה שהמקום גורם הוא רק לשאלת חומרו והכא הרי גם קודם המחיקה כבר הי' לו גרעון מצד חומרו ע"י שנכתב שלא בדיו, ומשום דגרעון צורה לא נעשה קלקול רק באות אחד לכך ס"ל לב"ה בזה דאינו חייב כ"א בשתי אותיות אבל היכי שנכתב השם כמצותו בדיו ובמקומו שפירפסק הרמז"ל דחייב אפי' במוחק אות א' משבעה שמות הקדושים והוא דבר מתקבל לחומר הנושא:

ח

באופן שיש מקום לדברינו אלה ממילא יש ללמוד לענין מה שרציתי לעיל לחדש דבנכתב שלא בדיו ליכא אי' מחיקה עוד אחר שכבר נמחק אות ראשון ולהנ"ל בפי' הירו' אדרבה כיון דבנכתב שלא בדיו ליכא אי' במחיקת אות אחד כ"א בשתי אותיות א"כ ממילא דאסור למחוק אות הב' אחר שנמחק הראשון:

והנה הגם שאין הכרח לפירושו בירו', מ"מ גם מה שכתבתי חידוש להקל דשלא בדיו ליכא אי' מחיקה אם כבר נמחק אות אחד ג"כ אינו כ"א מלתא דאתי' מסברא, ולכן יראתי להתיר בנ"ד בפרט שאפשר בלא מחיקה ע"י עצה שכתב בשו"ת פמ"א לדבק נייר על השם, ובעניותי לא אדע למה צריך לכ"ז הרי יש עצה בפשיטות לצייר שנית הבהכ"נ באופן זה לחדש כתב השמות בצבע או בזהב וכמו"ש בנוב"ת סי' קפ"א לגבי שם שחצבוהו על אה"ק ואפשר בניקל לדקדק שלא יבא למחיקה ואת כל בהכ"נ וגם סביב השם יסוד בסיד או ימשח בששר ועכ"פ שיש עצה בקל אין לנו ליכנס בדחוקים להקל כי גדול קידוש השם, ועיין מ"ש בפסקי מהרי"א סי' קע"א הביאו הרמ"א יו"ד סי' קע"ו לגבי ב' יודין הנרשמים בסדורים ותפילות דאע"ג דמטעם גמטרי' או משום שהוא רמז לשם אין איסור ובתוס' שבועות (ל"ה) שכתבו דא"ד אינו נמחק משום דהוא משם המיוחד התם הוא שתי אותיות מהשם משא"כ בזה דאין כאן אלא התחלת אות אחת מ"מ אם אין צורך גדול למה נתיר למוחקו עכתו"ד לפי"ז הכ"נ בנ"ד כאשר יש עצה אחרת למה נתיר למחקו:

ט

בש"ה, יותר נכון נ"ל בישוב הירו' דבה"א שאינו חייב במגלת סוטה כ"א במוחק שתי אותיות לפי' הפנ"מ שהוא תמוה מאוד כנ"ל וכן בירו' שם פ"ג ה"ג דפליגי ב"ש וב"ה כמה ימחוק לענין שמערערין אותה וקשה כנ"ל וכן הק' במנחת קנאות לסוטה כ' דהרי במוחק אות א' חייב והרי גרמה לשם למחק ולמה בעי ב"ה שתים והנ"ל דכבר כתבתי דמה דפסק הר"מ דחייב גם במוחק אות אחת אף דלכאורה בלא מחק שם שלם הוי רק ח"ש, רק משום דאיכא אכחושי מצוה גם לאות השם שניטל זיווגו וצירופו הוי כמוחק כל השם, ואמנם אכתי יש לעורר כיון שלא עשה מעשה המחיקה כ"א באות הראשון אף דממילא נכחש גם אות הב' מהשם זה הוי רק גרמא ובשבת (ק"כ) אמרי' לא תעשון עשיי' הוא דאסור גרמא שרי, וכה"ג כתב בשו"ת קול אלי' בשומר שאבד אחד מן הנזמי זהב אי יהי' מחויב לשלם גם הפחת מהנזם הב' הנשאר ע"י שחסר לו זיווגו וכדאמר בב"מ (נ"ח) לר"י בבהמה ומרגליות שאין להם אונאה משום דאדם רוצה לזווגם וכתב דהוי רק גרמא בנזקין ע"י חסרון הזיווג והכ"נ מה שנפחת אות הב' מהשם בחסרון הצירוף הוי רק גרמא דשרי במוחק ועיין שבת (צ"ד) בתלש אחת מסימני טומאה ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה ור"ש אמר פטור השתא מיהא איתא לטומאה והר"מ פסק כר"ש וכתב הה"מ משום דהלכה כר"נ כ"א בדיני ולהנ"ל גם בלא זה י"ל הטעם משום דבכה"ג הוי רק גרמא דמותר בקציצת נגע כדאמר בשבת (קל"ג) אבל אתה עושה בסיב ודוק, ולפי"ז הכ"נ לגבי מוחק אות אחד אין לומר ג"כ דיחייב משום סברא דר"נ דאי משתקלא אות אחריתי הוי נמחק שם שלם, ז"א דהרי קיי"ל כר"ש וג"כ מטעם גרמא והכ"נ גרמא במחיקה מותר, אך הנה בהא דאמר הש"ס דגרמא שרי במוחק הק' בשו"ת ב"ש מהא דסוכה (נ"ג) דדוד כתב שם אחספא והי' צריך ללימוד הק"ו להשליך למעיין ותיפוק לי' דהוי רק גרמא כמו בשם כתוב על בשרו דיורד וטובל, גם בשו"ת ב"א יו"ד סי' ס"א הק' משבת (קט"ו) באחד בצידון שנטל טימוס של ברכות ושקען בספל של מים וא"ל ר' ישמעאל גדול עונש האחרון כו' וקשה דהוי רק גרמא:

אך הנה בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' ב' העלה דזה שמבואר דגרמא שרי הוא רק במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' שם כתוב על בשרו, ובשו"ת ב"א הק' דא"כ מאי פריך הש"ס שם דר"י אדר"י דאסר גרם כיבוי והתם שרי גרם מחיקה דלמא שאני התם דבלאה"כ עומד להמחק, ועיין שד"ח הביא בשם הגאון מבראדי לתרץ דרק לגבי מחיקת שם צריך לטעם התשב"ץ דעומד להמחק משום דמלבד הלאו דלא תעשון איכא עשה דאת ה' אלקיך תירא כמו במוציא שם לבטלה כמו"ש המנ"ח מ' תל"ח ואצל העשה לא נזכר בקרא עשיי' והי' גם גרמא אסור לכך צריך לטעם דעמד להמחק משא"כ לגבי הלאו דלא תעשון, והכ"נ לגבי הלאו דלא תעשה מלאכה באופן דעפי"ד התשב"ץ גרמא אסור במחיקה היכי שאין עומד להמחק וניחא שפיר פסק הרמז"ל דחייב במוחק אות אחד משום דאיכא אכחושי מצוה לאות הב' או משום סברא דר"נ דאי משתקלא חדא אחריתי כו', והנה בירו' סוטה יפ"ב אמר דמגלת סוטה אינה מטמאה את הידים הואיל ומעקרא ניתן ע"ד למוחקה וכן אמר שם דכותבין על עורות בהמה טמאה הואיל דלמחיקה ניתנה הביאו התוס' סוטה (י"ז) עיי"ש ובמהרש"א שם הביאו הק"ע שכתב בפי' הירו' דאף שאינה נמחק מפני שהודית מ"מ הואיל ונכתב מעיקרא ע"ד למוחקה, ומעתה מה יפה עולה דברי הירו' דאחר דתני התם דמגילת סוטה ניתנה למחיקה סמיך לה הא דבה"א שאינו חייב כ"א במוחק שתי אותיות שהוא שם שלם, משום דאע"ג דבכ"מ במוחק אות אחד לוקה כמו"ש הר"מ מ"מ הכא במגלת סוטה דלמחיקה קיימא א"כ גרמא שרי שוב אין לוקה במוחק אות א' דהוי רק ח"ש ואף שגורם אכחושי מצוה גם לאות הב' הוי רק גרמא במחיקה דמותר היכי דלמחיקה קיימא ודוק כי נפלא בס"ד: ידידו.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה