חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יז · ט
בש"ה, יותר נכון נ"ל בישוב הירו' דבה"א שאינו חייב במגלת סוטה כ"א במוחק שתי אותיות לפי' הפנ"מ שהוא תמוה מאוד כנ"ל וכן בירו' שם פ"ג ה"ג דפליגי ב"ש וב"ה כמה ימחוק לענין שמערערין אותה וקשה כנ"ל וכן הק' במנחת קנאות לסוטה כ' דהרי במוחק אות א' חייב והרי גרמה לשם למחק ולמה בעי ב"ה שתים והנ"ל דכבר כתבתי דמה דפסק הר"מ דחייב גם במוחק אות אחת אף דלכאורה בלא מחק שם שלם הוי רק ח"ש, רק משום דאיכא אכחושי מצוה גם לאות השם שניטל זיווגו וצירופו הוי כמוחק כל השם, ואמנם אכתי יש לעורר כיון שלא עשה מעשה המחיקה כ"א באות הראשון אף דממילא נכחש גם אות הב' מהשם זה הוי רק גרמא ובשבת (ק"כ) אמרי' לא תעשון עשיי' הוא דאסור גרמא שרי, וכה"ג כתב בשו"ת קול אלי' בשומר שאבד אחד מן הנזמי זהב אי יהי' מחויב לשלם גם הפחת מהנזם הב' הנשאר ע"י שחסר לו זיווגו וכדאמר בב"מ (נ"ח) לר"י בבהמה ומרגליות שאין להם אונאה משום דאדם רוצה לזווגם וכתב דהוי רק גרמא בנזקין ע"י חסרון הזיווג והכ"נ מה שנפחת אות הב' מהשם בחסרון הצירוף הוי רק גרמא דשרי במוחק ועיין שבת (צ"ד) בתלש אחת מסימני טומאה ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה ור"ש אמר פטור השתא מיהא איתא לטומאה והר"מ פסק כר"ש וכתב הה"מ משום דהלכה כר"נ כ"א בדיני ולהנ"ל גם בלא זה י"ל הטעם משום דבכה"ג הוי רק גרמא דמותר בקציצת נגע כדאמר בשבת (קל"ג) אבל אתה עושה בסיב ודוק, ולפי"ז הכ"נ לגבי מוחק אות אחד אין לומר ג"כ דיחייב משום סברא דר"נ דאי משתקלא אות אחריתי הוי נמחק שם שלם, ז"א דהרי קיי"ל כר"ש וג"כ מטעם גרמא והכ"נ גרמא במחיקה מותר, אך הנה בהא דאמר הש"ס דגרמא שרי במוחק הק' בשו"ת ב"ש מהא דסוכה (נ"ג) דדוד כתב שם אחספא והי' צריך ללימוד הק"ו להשליך למעיין ותיפוק לי' דהוי רק גרמא כמו בשם כתוב על בשרו דיורד וטובל, גם בשו"ת ב"א יו"ד סי' ס"א הק' משבת (קט"ו) באחד בצידון שנטל טימוס של ברכות ושקען בספל של מים וא"ל ר' ישמעאל גדול עונש האחרון כו' וקשה דהוי רק גרמא:
אך הנה בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' ב' העלה דזה שמבואר דגרמא שרי הוא רק במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' שם כתוב על בשרו, ובשו"ת ב"א הק' דא"כ מאי פריך הש"ס שם דר"י אדר"י דאסר גרם כיבוי והתם שרי גרם מחיקה דלמא שאני התם דבלאה"כ עומד להמחק, ועיין שד"ח הביא בשם הגאון מבראדי לתרץ דרק לגבי מחיקת שם צריך לטעם התשב"ץ דעומד להמחק משום דמלבד הלאו דלא תעשון איכא עשה דאת ה' אלקיך תירא כמו במוציא שם לבטלה כמו"ש המנ"ח מ' תל"ח ואצל העשה לא נזכר בקרא עשיי' והי' גם גרמא אסור לכך צריך לטעם דעמד להמחק משא"כ לגבי הלאו דלא תעשון, והכ"נ לגבי הלאו דלא תעשה מלאכה באופן דעפי"ד התשב"ץ גרמא אסור במחיקה היכי שאין עומד להמחק וניחא שפיר פסק הרמז"ל דחייב במוחק אות אחד משום דאיכא אכחושי מצוה לאות הב' או משום סברא דר"נ דאי משתקלא חדא אחריתי כו', והנה בירו' סוטה יפ"ב אמר דמגלת סוטה אינה מטמאה את הידים הואיל ומעקרא ניתן ע"ד למוחקה וכן אמר שם דכותבין על עורות בהמה טמאה הואיל דלמחיקה ניתנה הביאו התוס' סוטה (י"ז) עיי"ש ובמהרש"א שם הביאו הק"ע שכתב בפי' הירו' דאף שאינה נמחק מפני שהודית מ"מ הואיל ונכתב מעיקרא ע"ד למוחקה, ומעתה מה יפה עולה דברי הירו' דאחר דתני התם דמגילת סוטה ניתנה למחיקה סמיך לה הא דבה"א שאינו חייב כ"א במוחק שתי אותיות שהוא שם שלם, משום דאע"ג דבכ"מ במוחק אות אחד לוקה כמו"ש הר"מ מ"מ הכא במגלת סוטה דלמחיקה קיימא א"כ גרמא שרי שוב אין לוקה במוחק אות א' דהוי רק ח"ש ואף שגורם אכחושי מצוה גם לאות הב' הוי רק גרמא במחיקה דמותר היכי דלמחיקה קיימא ודוק כי נפלא בס"ד: ידידו.