חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יז · א
הנה בשו"ת פמ"א סי' מ"ה ומע"צ סי' כ"ד דנו בדבר הזה שלכאו' יש ללמוד מסוטה (ל"ה) שכתבו ישראל את התורה על האבנים בע' לשון וסדו בסיד ואיך עברו על אי' מחיקת שם וש"מ שאין אי' בהעברת סיד, וכתבו לדחות זה דהתם הי' הסיד טוח על האבנים דבקל יכול להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כו' והביא זה בפ"ת יו"ד סי' רע"ו, וכ"ת כתב דבלא זה י"ל דשאני התם שכתבו בע' לשון לא בלה"ק עיין מהרש"א שם והש"ך יו"ד סי' קע"ט כתב דשם שנכתב בלשון חול מותר למחקו, כנראה לא שם כ"ת עיון בגוף התשו' במע"צ סי' כ"ג שהעיר כן והביא ממג"א סי' של"ד ס"ק י"ז בשם הש"ג שגם האזכרות בלשונם יש לחוש שלא למחוק אותן וכתב ע"ז כי נעלם ממנו שיטת הש"ס הנ"ל שכתבו ישראל את התורה בע' לשון וסדו אותם בסיד כו' עיי"ש ובפנים יפות פ' תבא מ"ש בזה: