חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יג · ח
וכדברי החת"ס בישוב סתירת לשון הר"מ כתב ג"כ בשו"ת שי"צ סי' ז' לחלק בין תיק ומטפחת שהם תשמישי ס"ת ובין תפוחי זהב וכסף שהם רק לנוי, והיינו דגם הטור והר"מ לא פליגי ארמב"ן וכ"ע ס"ל דתשמישי קדושה בקדושתי' קיימי ואין להן פדיון ושאני ברמוני כסף וזהב העשויין לנוי דהוי כהתנה בתחילת עשייתן שיהי' לו רשות להוציאן לחולין דאם לא יוציאן לחולין לא ימצא לו קונים עליהן על דברים שאינם לצורך והכרח להס"ת כ"א לנוי עיי"ש, ומעתה שאין לנו מוצא אחר בישוב לשון הר"מ ז"ל כ"א עפ"י חילוקו של החת"ס ושי"צ א"כ ממילא בנ"ד לגבי מטפחת של ס"ת אין לנו צד להתיר כלל ע"י פדיון, וגם הר"ן במגילה שכתב דביהכ"נ הוי תשמישי קדושה ובכ"ז מהני בהו פדיון במכירה ט"י זטה"ע, התם משום דגם להר"ן ל"ה ביהכ"נ תשמישי קדושה ממש רק שהטילו בה קדושה מדבריהם ע"י שעיקרו לדבר שבקדושה והם אמרו דמהני פדיון משא"כ בשאר תשמישי קדושה דהוי דאורייתא כמו שהבאתי לעיל מפורש בירושלמי: