חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יג · ב
הנה בדין תשמישי קדושה אי הוי דאו' או דרבנן שכתב בחת"ס או"ח סי' ל"ח שעפי"ד הר"ן פ' בני העיר שחולק ארמב"ן במ"ש דביהכ"נ הוי רק תשמישי מצוה, אבל שי' הר"ן כיון דביהכ"נ עיקרו לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם והם אמרו שיחול הקדושה על המעות ומדאקלש שוב יכולים הצבור להפקיע וכמו הלקוח בכסף מעשר דנפדה, נמצא מדברי הר"ן דס"ת ותשמישי קדושה הכל דרבנן שעשו ס"ת כעין קדושת מקדש ויוצאין לחולין ע"י פדיון וקדושה שחל על המעות מדרבנן מדאקלש מתחלל ע"י זטה"ע במעמד אנשי העיר כמו ביהכ"נ עכ"ד הח"ס וכ"ת בא להשיג אמהרש"ם ח"א סי' ו' במ"ש שאין להוכיח בקדושת ביהכ"נ שהוא דרבנן מדמהני בהו תנאי כמבואר במגילה (נ"ח) דביהכ"נ שבבבל על תנאי הן עשויות ואס"ד שהוא דאו' לא יועיל תנאי כמו"ש התוס' שבת (כ"ב וכ"ד) לגבי עצי סוכה שאמנם דהתוס' צ"ע דבאמת מצינו דגם בדאו' מהני תנאי כמו בארון ושאר תשמישי קדושה כמבואר באו"ח סי' קנ"ד אע"ג דתשמישי קדושה דאו' כמו"ש במ"ז רס"י קנ"ג עכ"ד וע"ז כתב שאינו רואה שום הוכחה ולא נמצא כלל בפמ"ג שם דאדרבה כתב שם דאע"ג דקדושת ביהכ"נ דרבנן מיהו קדושת ס"ת דאיכא ק"ו מפני לומדי' עומדין מפני' לא כש"כ וק"ו גמור הוא והדרת פני זקן ד"ת הוא עכ"ל הרי שכתב רק לגבי קדושת ס"ת מק"ו אבל בתשמישי קדושה ודאי דהוי רק דרבנן והנך רואה דאשתמיטתי' למהרש"ם ד' החת"ס שכתב בפשיטות דתשמישי קדושה דרבנן כמו ביהכ"נ עכ"ד: