חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן י · ח
ואמנם מה שכתבתי בישוב התמי' מה דלא דחי הש"ס דלעולם מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד משום דסמך אשינויא דלקמן דמזוזה אדוכסוסטס למצוה והוי תרי פסולי לכתחילה כנ"ל, כ"ז ניחא אם נאמר דהמקשן כבר ידע משינוי' דלקמן אבל משמעות הש"ס נראה לכאו' דלא ידע המקשן מזה ולא אסיק אדעתי' עד לבסוף דמקשה הש"ס מקלף ודוכסוסטס וא"כ הדרא התמי' לדוכתי':
אבל הנראה לתרץ עד"ז הנה בשו"ת ב"א סי' א' הקשה קו' עצומה בדברי התוס' דלמא להשלים דכתבו ב' פירושים, האחד דמיירי ע"י תפירה שעושה עור אחד והב' דהוסיף פרשת והא"ש בגליון שלמטה מבואר דלפי' הב' לא מהני תפירה לעשות כעור אחד ועיין תוס' שבת (ע"ט) דכתבו רק פי' הב' וקשה דהרי בס"ד דקאמר לימא מסייע לי' כו' על כרחו לא ס"ל כפי' הב' להשלים ע"י שיכתוב בגליון שלמטה והא"ש שהרי באופן זה שבא לכתוב יכול לעשות פתוחה כמו שירצה ומאי קשיא לי' הכא סתומות והכא פתוחות רק עכצ"ל דבס"ד ר"ל דפירושא דברייתא שלוקח שני הפרשיות ומחברם יחד ע"י תפירה וכיון דלפי דעת המסייע בס"ד ודאי ס"ל דתפירה מהני מסתמא גם המדחה אין חולק עליו בזה עכ"ק: