חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן י · ג
אמנם הנ"ל בזה דהנה בשי' הר"ת דמפרש פוק חזי מה עמא דבר להקל העיר בפמ"ג דמנ"ל זה בלא ראי'. ונראה בטעמי' דהנה במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ב לענין דצריך לעשות הבתים מעור אחד הביא בשם האגודה דע"י תפירה חשיב כעור אחד וכ"כ התוס' מנחות (ד' ל"ב) ד"ה להשלים כמו"ש ס"ס ל"ג עכ"ל ובב"ש אע"ז סי' ק"ל ס"ק ח' הביא ג"כ מתוס' מנחות הנ"ל דתפירה עושה עור אחד ומ"ש ביו"ד סי' רפ"ח דמזוזה שתפרה פסולה היינו רק בתפרה אחר כתיבה עיי"ש מבואר ע"כ דשי' הר"ת ברצועה שנפסקה להקל בתפירה דטעמו משום דס"ל דתפירה עושה עור אחד ומקרי שפיר קשירה תמה שלימה וזה שכוון המג"א הנ"ל במה שסיים כמו"ש ס"ס ל"ג, והיינו דשם מבואר שי' הר"ת להקל בתפירת הרצועות:
ומה דבעינן דוקא דעיילי' לתפירה לגאו, אע"ג דתפירה עושה עור אחד, נראה שהוא לפי מה דאמרי' בעירובין (פ"א) אר"ח תפרה בקיסם מערבין לו בה והתניא אין מערבין לא קשיא הא דידוע תיפרה הא דלא ידיע תיפרה ופירש"י ידיע תיפרה שניכר מקום תפירתה והוי כפרוסה עיי"ש, מבואר דתפירה עושה דבר שלם באופן שלא ניכר התפירה אבל בניכר א"א לומר דעושה אותו שלם שהרי יש שינוי בזה מבשלם דידיע תיפרה, ולפי"ז מבואר היטב מה דגם בתפירה בעינן דוקא דעיילי' לגאו ואין זה משום הידור ויופי בלבד שיהי' מקרי קשירה תמה יפה רק משום דהיכי שניכר התפירה לבד ל"ה ג"כ קשירה שלימה דהיכי שידיע תיפרה הוי כפרוסה:
וזה יהי' ג"כ כוונת התוס' סוטה (י"ח) במ"ש דקרן של פרה פסולה לשופר כיון דאית בה גילדי כשנים ושלשה שופרות דמי אע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד וניכר התוספות לא מהני חיבורו עיי"ש ובב"ש אע"ז סי' ק"ל הנ"ל. והיינו משום דניכר התוספות הוי כפרוסה כש"ס עירובין הנ"ל, ולפי"ז ניחא לי שפיר דברי התה"ד הנ"ל דגם בנפסק הרצועה חוץ לקשר בעינן דוקא למיעל התפירה לגאו אע"ג דחוץ לקשר ליכא משום קשירה תמה יפה, מ"מ איכא בזה משום קשירה תמה שלימה, דאם לא עיילי' לגאו וניכר התפירה לבר ל"ה קשירה שלימה כש"ס דעירובין דידוע תיפרה הוי כפרוסה ודוק היטב כי הדברים נכונים ומזהירים בס"ד: