חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ט · ה
והנה הביא כ"ת מירושלמי כת"י מנחות (פ"ג) דאר"י אנא חמי לטוטפתא דר' יוחנן ומנחי בהון הויות דא לדא כו' טעמא דר' יוחנן הויות די לדי מנחין טעמא דר"א כסדרי אורייתא מכאן בא להוכיח דלא נחלק ר"ת כ"א בש"ר כלשון הירו' אנא חמי לטוטפתא כה"ג דיומא (ל"ג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור דטוטפות היינו ש"ר דוקא ובאמנה כבר הבאתי בתשו' מתיקוני הזוהר (דף ט') ובגין דא אוקמו מארי דתלמודא דירושלמי הויות באמצע וכתבתי במה דהירושלמי לשיטתו דרך פלפול אבל במה שראה בירושלמי החדש כתבתי שאין זה מוכיח כאשר לא הכריעו בו חכמים על אמתתו ולא יצא ממבוכת הפקפוק, וכ"ת בא להגן על הירושלמי החדש שמצא אמתתו מוכח מתוכו מכמה מקומות זרים שהמו"ל עצמו לא ידע לפרשם על נכון שאמנם נמצא להם חבר בדחז"ל במקום אחר ולדוגמא בירושלמי זבחים פ"ב ה"ב ההוא טבחא דשחט רובא דתרי סימני ולא שחט את הורידין כו' א"ל למאי איכוונת א"ל לתרויהון כו' א"ל שחיטה ודאי כשרה ואת לא תכוון עוד דהדא מלתא צריכא אומן ידים, והנה נמצא להם חבר בזוהר חדש בראשית י"ג ההוא טבחא דנכס תרנגולא ונתכוין לתרי סימני ובדקו ואשכחו דנכיס חד א"ל כו' על מה איתכוונית ואמר על תרי סימנין א"ל בשרא היא דכשרה ואת לא תהא טבחא עוד מכאן ולהלאה כו' וזה עדות נאמנה על אמתתו עכ"ד, לענ"ד אי משום הא זה יותר מוכיח על זיופו דהוכחת כ"ת היתה טובה באופן שלא הי' המו"ל מוצא איזה מקור אחר להעתיק ממנו דברי הירושלמי אבל אחר שהירושלמי הנ"ל לא חדית הוא שכבר הביא הה"מ פ"א מה' שחיטה ה"ט לשון הירושלמי ההוא דשחט תרי סימני כו' ולשון זה מסכים ללשון הזוהר שהוא משונה מלשון הירושלמי החדש דאיירי בלא שחט את הורידין א"כ נראה שהה"מ כוון לדברי הזוהר והמו"ל שלא ידע מהזוהר במכוון ששינה הלשון בירושלמי מלשון המובא במ"מ כדי להטעות שלא העתיק מהה"מ ועיין שו"ת אנ"ז יו"ד סי' ט"ז שהביא את דברי הזוהר אבל במחכ"ג לא הזכיר מדברי הה"מ בשם הירושלמי:
וכמו כן מעורר חשד בכמה מקומות שכל דבר חידוש ותמוה קבע לו יתד בירושלמי כמו מה שהתוס' ריש חולין הביאו מהלכות אי' דנשים לא ישחטו והקשה ממה דבקדשים שוחטות כו' הנה קבע לה בירושלמי חולין (פ"א) וזבחים (פ"ג) דא"ל קדשים היא שוחטת חולין מיבעי לך, וכמו זה במה שהר"מ כתב בשחיטת עכו"ם שאסורה מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו שהק' הרא"ש ע"ז דא"כ דוקא כששחט בתוך ביתו מו"ל הירושלמי קבע לו טעם הר"מ בירושלמי סוף פ"א דחולין אליבא דר"ל ומקשה ע"ז אי דר"ל הוין אמרין עכו"ם שזבח בגו ביתו הא בביתו דישראל לא, והוא לשון הרא"ש ממש, הנה דברים כמו אלו מראין שבא לחקות אחר לשונות הפוסקים ושיהיו מתנבאים בסגנון אחד. ומאז הי' לי חילוף מכתבים עם ויכוח פלפולי להבדיל לחיים] עם הרב הגאון מהר"מ דן ז"ל אשר חיבר ס' שאלו שלום ירושלים בהוכחת זיוף הירושלמי החדש ועד היום לא יצא הירושלמי ממבוכת הספק. דרך אגב אעיר במה שמו"ל בהקדמה למס' זבחים הביא שערער המבקר על הירושלמי בכורות שריב"ל אמר שאין מתאבלין על תנוק שמת בן ל' ללידתו והק' הלא ריב"ל מבני א"י הי' ובחלופי דינים שבין א"י לבבל איתא שבא"י מתאבלין אפי' על תנוק בן יומו והמו"ל התוכח עמו עיי"ש ושניהם טעו בזה כי בחליפי דינים שנמצאים ביש"ש ב"ק בסופו שם אדרבה כתוב שם כי בני א"י אין מתאבלים רק דשי' הירושלמי דאוננין על ספק נפל ועיין נח"א שם ובמפתח שהעיר מהירושלמי דיבמות פי"א שהביא המו"ל שם: כבר נמשכתי להאריך קצת אך למען רצונו וכבודו. ובזה הנני ידידו דוש"ת.